עיונים לשוניים - מגילת רות: דו משמעות, "שפוט השופטים".
נכתב על ידי איתיאל, 25/5/2020
תרגיל מפורסם לדו משמעות הוא "פיטורי המנהל יצאו לפועל".
האם המנהל פיטר עובדים, או שמא המנהל פוטר?
הרכיב הלשוני היוצר את דו-המשמעות הוא השימוש בשם פעולה, בו אין ציון גוף.
כך גם בדוגמה הבאה:
ביקורי המשפחות ריגשו מאוד (מי ביקר את מי)?
הפתרון נעוץ בהחלפת שם הפעולה בפועל. לדוגמה:
התרגשנו מאוד כשביקרנו את המשפחות.
או: התרגשנו מאוד כשהמשפחות ביקרו אותנו.
מגילת רות פותחת במילים "ויהי בימי שפוט השופטים".
חז"ל עומדים על דו משמעות זו בפסוק:
הפשט הוא שהשופטים שפטו את העם.
אך חז"ל דרשו: "דור ששופט את שופטיו". מצבו המוסרי של הדור היה ירוד מאוד, וגם מנהיגיו היו ברמה נמוכה. כשהיה שופט מעיר הערה קטנה לאדם, היה אותו אדם מתחצף ועונה: קודם הסר אתה את קלקוליך הגדולים! ובלשון המדרש: היה אומר לו "טול קיסם מבין שיניך", והלה עונה לו: "טול קורה מבין עיניך".
בהערה: המילה "שפוט" אינה שם פעולה, אלא שם פועל, מקור.
כבר בשמו אנו שומעים את ה"שעטנז" - שם, אך פועל.
מחד, הוא דומה לשם בכך שאין בו גוף וזמן (כך נוצרה כאן דו-משמעות זו).
מאידך, הוא אינו שם. לא ניתן ליידע אותו או לשייך אותו (בניגוד לשם פעולה, שהוא שם עצם לכל דבר).
למעשה, הוא הצורה היסודית של הבניין, לפני הוספת נטיות הזמן והגוף.
כיום אנו לא רגילים להשתמש במקור מוחלט (מלבד בפתיחה השגורה לסיפורי אגדות: "היֹה היה"). בתנ"ך צורת המקור נפוצה מאוד. פעמים רבים היא באה לצד פועל ציווי (בצורת עתיד), כדי להעצים ולחזק אותו. כך לדוגמה: "עשר תעשר", "פתוח תפתח", "נתון תתן". בכל המקומות האלה, חז"ל דורשים את הריבוי, כגון: לתת לעני גם אם זו הפעם המאה שהוא מבקש.
לצורת המקור ניתן להוסיף את אותיות השימוש בכל"ם, ואז היא נקראת "מקור נטוי". כיום משתמשים רק במקור נטוי עם אות השימוש ל'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
