יום ירושלים חל בכ"ח אייר, בו אנו מודים לה' (על נס הניצחון במלחמת ששת הימים, ועל השבת חלקי ארצנו אלינו, ובראשם ירושלים) ומציינים את חיבורנו לירושלים. אולי יש כעין רמז בנביא: “על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם" (ישעיהו מ,ט). מסביר רש"י: '"מבשרת ציון" – נבייא דמבשרין לציון. ובמקום אחר הוא אומר "רגלי מבשר", זכו – קל כזכר, לא זכו – תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ'. במדרש מובא על רוה"ק: '”(לבד) [ראה] זה מצאתי אמרה קהלת”. א"ר ירמיה בן אלעזר: זה רוח הקדש, פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה ... כתוב אחד אומר "מה נאוו על ההרים" וגו', וכתוב אחד אומר "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון"' (ילקו"ש נ"ך רמז תתקעז). עד ימנו לצערנו לא חזרו עדיין כל בנ"י בתשובה, ולכן לא באה גאולה באחישנה, אבל כן החלה גאולה בעיתה. כל מי שמביט יכול לראות איך דברי הנביאים מתגשמים אל מול עיננו, א"י מצמיחה פירותיה, בנ"י חוזרים לארצם ושולטים בארץ וכו'. לכן זהו שהנביאים מבשרים (ע"פ רש"י) על הגאולה, שבדבריהם התנבאו על זמננו. המציאות מוכיחה וצועקת שה' גואלנו (שנעשה ההיפך מהגלות), כל מי שרק מביט בישרות רואה זאת, שזהו שרוה"ק (ע"פ המדרש) אומרת שזהו זמן גאולה, כל מי שמביט בעין של קדושה רואה זאת, ולכן זהו כעין טיפה מקביל לרוה"ק (שרואה דרך הקדושה). במציאות ימנו רואים את הגאולה בעיתה (שהחלה הגאולה בשל שהגיע הזמן לזה, ולכן החלה אע”פ שעדיין ישנם רבים מאוד שעוד לא חזרו בתשובה), כמו שנאמר ברמז בפס' (שלכן נאמר בלשון נקבה, כהסבר רש"י) שיש גאולה בכעין תשישות כח, שלכן מגיעה רק בזמנה בקץ (ולא קודם). אומר הנביא "הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים", כעין רומז ברמז שב"כח" עולה הבשורה על ירושלים, בכ"ח אייר עולה הבשורה על חזרת ירושלים לידנו, אולם לא רק ירושלים חזרה, אלא גם שאר חלקי ארצנו הקדושה שלא היו בידנו. זהו "אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם", יש חיבור גם לשאר ערי יהודה שהיו תחת שלטון זר, שעכשיו בנ"י חוזרים לשלוט בהם, וממילא יש חזרה של גילוי ה' גם שם (“הנה אלקיכם”). במלחמת ששת הימים ראו כל הלוחמים את מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א רץ תוך קריאת שם ה' בפיו (תוך כדי הריצה בקרבות היה צועק פס'), וכולם זיהו אותו כנציג ה' במלחמה. לאחר כיבוש ירושלים התמהמהו מלהמשיך הלאה לכיון חברון, ולכן יצא הרב גורן ראשון לפני כולם וכבש את העיר. אולי זהו שהנביאים מבשרים על ירושלים, ואח"כ על ערי יהודה, שהרב גורן שהיה קורא פס' נביאים (ולכן זהו שהנביאים קוראים כביכול דרך פיו [וכן חכם עדיף מנביא, ולכן הוא כעין מייצג את הנביאים בימנו]), קרא כך בכיבוש ירושלים, והוא זה שהמשיך לחברון ("ערי יהודה”), תוך כדי שראוהו הלוחמים כנציג ה' (שנקרא בכך "הנה אלקיכם", שמגלה גילוי ה' בעולם בכך). במעלת ירושלים יש עניין של אחדות "ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו" (תהלים קכב,ג). בספירת העומר מתו תלמידי ר"ע על שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב,ב), לאחריהם הועמדו חמשת התלמידים השניים של ר"ע, שלא היו פגומים בזה. מיתת התלמידים פסקה בל"ג בעומר (המאירי ע”פ הגאונים), וכן ביום זה יש מעלה לרשב"י (שהיה אחת מהתלמידים השניים). כ"ח באייר חל עשרה ימים לאחר ל"ג בעומר, כעין שכנגד שהיה 'העולם שמם' לאחר מות תלמידי ר"ע, החלו התלמידים השניים בתיקונו, ולכן כביכול לאחר עשרה ימים שזהו כעין רמז למאמרות של בריאת העולם, וכן רמז לעשרת הדברות, יש גילוי של עולם חדש עם לימוד תורה מתוקן, שיש בו אחדות, ולא פירוד כאצל התלמידים הראשונים. לכן אז מתגלה החיבור לירושלים, שהיא עיר של אחדות, ועיר של תורה (“כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם". ישעיהו ב,ג). שבוע לאחר יום ירושלים חל חג שבועות, זמן מתן תורה, במעמד מתן תורה היה תיקון לעולם (אלא שחטאו בעגל [ע"ז ה,א]), שכך גם יהיה לעתיד לבא. לכן כעין ממשיך כח מירושלים, להתחבר לתורה וקדושה, ואחדות כמו בזמן מתן תורה ('"ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד'. רש"י שמות יט,ב), עד שנזכה לגאולה השלמה, שכל העולם כולו יתוקן. לכן זה שבוע אחרי, כעין זמן בריאת העולם, שיתוקן כולו בבי"א.