והגית בו:

ויקהל

לה,א: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: נציגי הציבור הנם בעלי סמכות להחליט או לקבל אחריות עבור הציבור. משה מקהיל את 'כל העדה' והם יוצאים מלפניו (פסוק כ'). כמובן שלא מעשי שיבואו כל העם אל משה וגם ייצאו מלפניו, אלא מדובר בנציגיו בלבד.

לה,כה-כו: וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ ... וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת-הָעִזִּים: : מלאכה מסובכת דורשת נוסף לחכמה, גם רצון טוב. מלאכת הטוויה דורשת 'חכמת לב', כלומר יידע ומיומנות. טוויה ישירה בעוד הצמר מחובר לעזים היא מלאכה מיוחדת ומסובכת הדורשת גם רצון מיוחד (נשא לבן אותנה), נוסף ליידע ולמיומנות. גם ייתר מלאכת יצירת המשכן דורשת מיומנות ורצון: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ--כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ (לו,ב).

לז,כה: וַיַּעַשׂ אֶת-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: עבודה יעילה היא עבודה סדרתית. משה צוּוָה על עשיית כלי המשכן בפרקים כה-כח, ואילו בפרק כט מדובר על קידוש אהרן ובניו לעבודה, ורק בפרק ל' מצוּוֶה משה על עשיית מזבח הקטורת. בעת הביצוע בפועל, כל הכלים נעשים בעבודה סדרתית רצופה, כולל מזבח הקטורת, כיוון שכך היא העבודה היעילה ביותר.

פקודי

מ,לה: וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן: אדם אינו מסוגל להיות במחיצת שכינת ה', אפילו לא משה. ענן בשפתנו הוא אדי מים שהתגבשו בצפיפות, אך ענן השכינה הוא צפוף כעין חומר קשיח, בצורה כזאת שאין אדם מסוגל להיכנס בו.