"ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת. כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת עשה את הכרבים משני קצוותו [קצותיו]. ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים" (שמות לז,ז-ט). על גבי ארון הברית היתה הכפרת עם הכרובים. מה העניין של הכרובים? מסביר הרמב"ם שיש כאן רמז אמוני, שזה מיועד כדי שבנ"י יאמינו במלאכים, שזה בסיס לאמונה בה' (מורה נבוכים ג,מה). האברנבאל (שמות כה) רואה בזה מסר לזרז מילדות התמדה בתורה ומצוותיה. בגמ' מובא (יומא נד,א) שיש בזה רמז לחיבת ה' אותנו. (ראה בהרחבה ב'הגלות והגאולה' ויקהל 'מעשה הכרובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר ששמו מוכיח עליו, שבפעם הראשונה שמוזכר כרובים זה: “ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים" (בראשית ג,כד). עץ החיים זהו התורה: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח). התורה היא הגילוי של רצון ה' בעולם, כשהיפוכו זהו כשפים, 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב), שזהו ממש כעין גילוי של ההיפך ממה שיש ברצון שמים ('כשפים – נוטריקון כחש פמליא של מעלה, שעל מי שנגזר לחיות ממיתין'. רש"י). לכן מה ששומר על עץ החיים מלמד על הכשפים: '"בלהטיהם" אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) "ואת להט החרב המתהפכת"' (שם). (בלהטיהם אלו מעשה כשפים – שאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו. להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים – ומתהפכת מאליה, ודומה לכשפים, ולא ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה, וקרי ליה להט. רש"י). כיון שזהו כרמז על השמירה על רצון ה' שיחול בעולם. שהאדם קילקל בעץ הדעת את גילוי רצון ה' בעולם, לכן יש את הכרובים והלהט ששומרים על קירבה לעץ החיים – לתורה, שלא יקלקל ח"ו גם בה. אלא על האדם לידבק בתורה וכך לידבק בחיים האמיתים, ללכת כרצון ה'. לכן נראה שהכרובים שמעל הכפורת רומזים על השמירה ללכת כרצון ה', כמו שיוצא מהתורה, שמונחת בתוך הארון (לוחות הברית), כעין ששומרים עליה. לכן '"ואל הארן תתן את העדות" – לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר "ונתת אל הארון את העדות"? ויש לומר: שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואח"כ יתן את הכפרת עליו' וכו' (רש"י. שמות כה,כא), שהכפורת תנתן מעל העדות שתנתן בארון, שזה מרמז על כעין שמירה שניתנת עליו מלמעלה, כעין הכרובים – המלאכים שמגינים על דרך החיים, לכן הכרוב נראה כמו מלאך. ונתנים שני כרובים, שמרמז על אהבת זכר ונקבה: 'ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה' (יומא נד,א). שזה כרמז על חטא עץ הדעת שנעשה ע"י שהאשה החטיאה את האדם, וכן בעקבותיו נעשה לאדם תאוות שמשבשות את דעתו. לכן בכרובים זה מרמז על ההיפך, על תיקון לזה, שכעין חיבת הזכר והנקבה מביאה לקשר לקב"ה. לכן זה פרצוף כעין ילדים: 'ומאי כרוב? א"ר אבהו: כרביא. שכן בבבל קורין לינוקא רביא' (סוכה ה,ב), שלילד לא נחשבים מעשיו לחטא (ואף אין בו תאות זימה), שכך רומז לאדם טהור ללא חטא, כמו קודם לחטא. זהו מטרתו של המקדש, לקשר בין שמים וארץ, להבדיל מהנתק שנעשה בעקבות החטא. לכן הכרובים עם כנפיים כעין מלאכים, שבאים לתקן את העולם להיות מקודש לשכינה (כעין השמים), לעשות חיבור של שמים וארץ בקדושה. ואיך זה נעשה? ע"י התורה שה' הוריד לעולם, לא כדי שח"ו תפחת מעלת התורה (כמו שהמלאכים טענו: 'אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים"' . שבת פח,ב). אלא כדי שהתורה תרים את כל העולם – תקדש את הכל לה', שזהו מעלתה (כמו שמשה ענה בראיות ממצוות התורה, שקשורות לדברים שקשורים לעולם). לכן זהו כעין בני אדם שהם מלאכים, שהם ללא חטא (כילד). לכן זה כעין מרומז במרכבה שגם בה יש כרוב (יחזקאל י,יד), שזהו מטרתנו בעולם, להיות מרכבה לשכינה, להביא את העולם כולו להיות בית לה'. לכן זה מה שבאים הכרובים לסמל, את יעודנו בעולם (ולכן מסמלים את קשרנו לה', אם הולכים כרצונו או ח"ו לא [ב"ב צט,א]), להביא את גילוי ה' לעולם דרך התורה ומצוותיה. לכן הריווח בין הכנפים לכפרת הוא י' טפחים (סוכה ה,ב) כרמז לעשרת הדברות (שבהם כל התורה, ונתנו במתן תורה בכעין ירידת ה' לעולם). לכן "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (שמות כה,כב) שם ממשיכה התורה לינתן לבנ"י (וכן עצם הדיבור שם זהו גילוי ה' גדול בעולם). אולי לכן יש קרי וכתיב, בכתיב "קצוותו" ובקרי "קצותיו", שההפרש ביניהם הוא 4 (ו/י [6/10]) רמז לארבעת חיות המרכבה. וכן בכתיב מרמז על 'ק – צוותו', שציווי מרמז על התורה (שהיא ציווי ה' לנו), וה-ק' מרמז על גיל אברהם בהולדת יצחק – היהודי הראשון, שמרמז שה' ציווה אותנו בשל יעודנו כיהודים, בשל מהותנו כיהודים לגלות את ה' בעולם. (וזה נעשה במיוחד דרך א"י מקום השכינה והתורה בשלמותה, ולכן ק' גם רומז לגימטריה "לך לך"). [אולי גם "קצותיו" בגימטריה זה 612 ועם המילה עצמה (עוד 1) יוצא 613 רמז לתרי”ג מצוות התורה, ואילו "קצוותו" בגימטריה 608 שזה 'חרת' רמז ללוחות הברית “חרות על הלחת” (שמות לב,טז), שבהם רמוזה כל התורה]. הכרובים נעשים "מקשה": '"מקשה תעשה" – שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם, כמעשה צורפים שקורין שולדירי"ן. אלא הטיל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפרת, והכה בפטיש ובקורנס באמצע וראשין בולטין למעלה, וצייר הכרובים בבליטת קצותיו' (רש"י. שמות כה,יח), שזה מרמז על שהאדם נוצר זכר ונקבה יחד (עירובין יח,א) [ואלמלי נפרדו לא היה חוטא], שכך בשלמות באים יחד להבאת שכינת ה' בעולם: 'דריש ר"ע: איש ואשה זכו שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א).