והגית בו – פרשת תצווה

כח,ב: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת: הבגד "עושה" את האדם. בגדי אהרן מיוחדים מִיֶתר בגדי הכהנים, לשם רחישת כבוד ופאר כלפי אהרן. מכאן שלבגד השפעה מכרעת על התייחסות הזולת לאדם. הערה: קיים ויכוח אם רק האדם עושה את הבגד או גם הבגד "עושה" את האדם. כמובן שאדם עושה את הבגד, אך כאן מוכח שגם הבגד "עושה" את האדם.

כח,ג: וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה: אָמָּן ואוּמן (בעל אָמָּנוּת ובעל מלאכה) מקבל את השראתו מאת ה' (מילאתיו), וניחן ברגש רב (חכמת לב) ורוחניות מרובה (רוח חכמה).

כח,מב-מג: וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה; מִמָּתְנַיִם וְעַד-יְרֵכַיִם, יִהְיוּ. וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ: הלבוש הבסיסי של אדם רגיל לא כלל בגד תחתי (מה שמכונה היום 'תחתונים'), אלא אדם (גם איש וגם אשה) לבש שמלה פתוחה לגמרי מלמטה, לצורך עשיית נוחה של צרכיו. לבוש ה'מכנסי בד' המכסה את הערווה נהג רק בכהנים, ורק בעת גשתם אל המזבח.

כט,ט: וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה, לְחֻקַּת עוֹלָם: כיסוי ראש הוא חובה רק לכהנים, ורק בעת עבודתם. מגבעת היא כובע המיוחד לעבודת הכהן. יתר העם לא חבש כובע או כל כיסוי ראש אחר, אחרת לא היו הכהנים מצווים בחבישת מגבעת, אם בלאו הכי ראשם מכוסה.

כט,מה-מו: וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: שכֵנות מובילה להיכרות עמוקה. עצב שכינת ה' בתוך בני ישראל תגרום לעם לדעת את ה' (וידעו כי אני ה'). ללא שכֵנות זאת, העם לא יידע את ה', שהרי גם הוצאת ה' את העם ממצרים עדיין לא גרמה לעם לדעת את ה' (אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם), ומטרת הוצאת העם ממצרים הייתה לקיום שכֵנות זאת, שתגרום לידיעת ה'.