"ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז). '"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). 'אורה זו תורה – שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה. זהו יום טוב – קיימו עליהם ימים טובים. זו מילה – ועל כל אלה גזר' (רש"י). רש"י מסביר מה העניין שמצות אלו נרמזו במיוחד? וענה שעל אלו המן גזר שלא יקיימו, ולכן עכשיו לאחר שתלו את המן ומרדכי נעשה חשוב, יכלו לחזור ולקיימם בלי בעיה. לכן מובן מדוע המגילה לא אמרה במפורש מה עשו, אלא רק ששמחו, כדי לומר שהשמחה היא על מפלת המן ועליית מרדכי, מכח זה יכלו עכשיו לעשות את מה שביטל מהם. אולי אפילו בא לומר שעשו את המצוות האלו בהידור ושמחה (ששמחה זו מעלה של הידור מצוה), שכיון ששמחו על המהפך שקרה, אז לא רק עשו את מה שביטל מהם המן, אלא עשו זאת בהידור, ולכן נרמז דרך אמירה של שמחה ומעלה, לומר שאת אותם מצוות עשו עכשיו בהידור רב ובשמחה (שמה שעכשיו קיימו כיון שבטלו הגזרות, אין בזה חידוש כ"ך גדול, שהרי ברור שעשו, שמדוע שלא יעשו עכשיו?). נראה לומר בנוסף לפשט (כמו שמביא רש"י) שראו במצוות אלו את שורשם, שהתחברו לשורש המצוות, ולכן נאמר ע"פ הרמז למצווה, כדי לומר שזה קשור לעומק המצוה. שלא רק שעכשיו יכלו לקיים, אלא ראו שיש כאן עומק בקשר למעשה פורים. המן רצה להשמיד את כל היהודים בעקבות שמרדכי לא השתחווה לו, ומרדכי לא השתחווה כיון שהיתה בעיה של ע"ז בקשר להמן (שעל בגדו היתה רקומה ע"ז ['… מֶה עָשָׂה הָמָן? עָשָׂה לוֹ צֶלֶם מְרֻקָּם עַל בְּגָדָיו וְעַל לִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים'. אסת"ר ז,ה] או שעשה עצמו ע"ז ['... המן הרשע שעשה עצמו ע"ז' וכו'. מגילה י,ב]). לכן זה קשור לתפילין שעליהם נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", שזהו לה' ההיפך מע"ז, ומהתפילין העמים פוחדים מאתנו להיפך ממה שפחדו מהמן (ו"שם ה' נקרא עליך”, להיפך מהמן שעשה עצמו ע"ז. או שהתפילין שעלינו מכונות לה', להיפך מהצלם שעל [בגד] המן שהוא לע”ז). המן רצה להשמיד את כל היהודים, וזה קשור לברית מילה, שהיא הסימן שלנו כיהודים (ובברית יש מקצת סכנה [שלכן אם מתו מהמילה שני אחים, אז לא מלים את שאר האחים הנולדים], כעין שהמן רצה להרוג. לכן נרמז במילה ששון, שזה שמחה עם קצת עצב). כדי להרוג את היהודים טען המן לאחשורוש: '"ואת דתי המלך אינם עושים" דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י' (מגילה יג,ב). ('דמפקי ליה לשתא בשה"י פה"י – שבת היום פסח היום ואנו אסורים במלאכה' [רש"י]). לכן זה קשור ליו"ט (אולי זה קשור גם ל'תורה', כיון שמי ששומר שבת [שהמן אמר שהם מתרצים שהיום שבת וחג] כאילו שומר את כל התורה ['... שמרו את השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה' וכו'. תנחומא "כי תשא" סימן ל"ג (ובהרבה מקורות)]). המן גם טען לאחשורוש כדי לשכנעו להשמיד טענה נגד שמירת התורה: "ודתיהם שנות מכל עם" (אסתר ג,ח) ולכן ראוי גם שלא ילמדו תורה, שאם לא ילמדו לא ידעו מה דתם (ועוד שבשל כך “ואת דתי המלך אינם עשים", ולכן ראוי לבטלם מזה), לכן כנגד זה התחזקו בלימוד תורה (וממילא דקדוק בכל המצות). (בנוסף, המן טען "ישנו עם אחד", שזה מתבטא במילה, שמייחד אותנו כעם שונה משאר העמים. גם אחשורוש פחד מלפגוע בבנ”י שלכן המן היה צריך לשכנעו שלא לפחד [מגילה יג,ב], שזהו כתפילין של ראש שמטילות מורא על הגוים). לכן כששמחו על נפילת המן ועליית מרדכי, התחברו בכל כוחם לתורה, וכך זכו לגלות עד השורשים, איך מה שגזר המן לבטל קשור גם למעשים שנעשו, ולכן התחזקו במצוות אלו. נראה שלכן גם גזרו בפורים: “לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט,כב), ימי משתה כנגד התורה, שבמשתה היין יש קשר למעלת הזקנים: '(בראשית מה, כג) "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים", מאי מטוב מצרים? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב [נראה שלכן זה הובא בגמ' סמוך לפרוש של 'אורה זו תורה' וכו']) [גם מצוות קריאת מגילה כנגד התורה]. שמחה זהו כיו"ט. משלוח מנות כנגד המילה, שאנו כולם יחד – עם אחד, ולכן שולחים זה לזה כאחדות (ולכן בגמ' קודם לפרוש המצוות שבפס' "ליהודים" וכו', מובא דברי יוסף להרגעת אחיו, שזה קשור לאחדות). מתנות לאביונים כנגד תפילין, שהם שם ה' עלינו, שכך גם בחסדים אנו דבקים בדרכי ה' (סוטה יד,א), וממילא חל עלינו שם ה'.