"כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט,כב). בפורים גזרו לקרוא את המגילה ולחגוג אותם כימי משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. מדוע גזרו כך? קריאת המגילה זה מובן, כדי שידעו מה קרה, ימי שמחה מובן שזה כדי להראות את השמחה שבעקבות נס ההצלה, משתה כנגד שהנס נעשה עם הקשרים ליין (דחיית ושתי [ולקיחת אסתר בעקבותיו], משתה אסתר), ומתנות לאביונים ומשלוח מנות כדי להרבות אחדות בישראל (או כדי שיהיה למי שאין לו). אולם נראה שמעבר לסיבות האלו (שהם ודאי העיקר והפשט), נראה שגזרו כנגד השינוי ממה שהיה קודם – יגון ואבל, ונעשה לשמחה ויו"ט, כך רמזו במצות שיתגלה כעין תיקון הדבר (שאפשר שזה כנגד דברי המן במעשה גלגול הגזרה של להשמיד וגו' [שזהו היגון והאבל, שבאו בעקבות גזרתו] – כמו שאמרנו פעם, אולם אפשר) שזהו כנגד מקור הסיבה לגזרה של המן, שורש הדבר שנגזרה עליהם הגזרה, שכנגד זה כשהתהפך לטובה מציינים זאת ע"י מעשים טובים, כעין ההיפך ממקור הרעה שגרם לגזרה. מה הסיבה שקרתה הגזרה בפורים? מביא רש"י: '"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י. אסתר ד,א). [שזהו שתי סיבות שמובאות בחז"ל, בגמ' (מגילה יב,א) ובמדרש (אסת”ר ז)]. ממילא נראה שכנגד שנבוכדנצר הוציא כרוז לכל העולם להשתחוות לצלם שלו: "וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא" וגו' (דניאל ג,ד), כנגד זה אנו קוראים את המגילה, להקריא בקול כמו כרוז. בנ"י חגגו במשתה אחשורוש, ששמחו בהקשר רע, ולכן כנגד זה התיקון הוא להפנות את השמחה לטובה, ולכן זהו יום שמחה בהקשר של גילוי ה' שנחבא בעולם, להיפך ממשתה אחשורוש שנעשה בעקבות שחשב שבנ"י כבר לא יגאלו (מגילה יא,ב), לכן שמחים על הגאולה ממוות שנעשתה לנו בימים ההם, שהראה שה' שולט בעולם ולא נעלם ח"ו (לכן ושתי הצאצא האחרון של נכובדנצר מתה בהקשר למשתה הזה, שכעין העלה את זכר צלם נבוכדנצר שחשב שהוא השליט בעולם יותר מה' ח"ו, שלכן יכל להגלות את בנ”י [ולכן יש קשר בין המשתה לצלם נבוכדנצר]). אולם יש דגש על כך שלא היתה זו גאולה שלמה, שעדיין היו בגלות, ולכן יש יומיים פורים (יומיים כעין כנגד שתי הסיבות לגזרה שהיו בזמנים שונים), כשהיום השני הוא בערים המוקפות חומה מימי יהושע, שמסמן את הגאולה – עליה לישוב הארץ (גם החטא שבמשתה היה שחגגו שלא יגאלו, ולכן כנגדו יש תיקון ע"י הרמז לגאולה). כמובן שמשתה אחשורוש היה משתה יין, ולכן יש מצוה לשתות יין בפורים, כתיקון למעשה הרע של ההשתתפות במשתה (ויש מצוה להשתכר עד שלא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי [יש בזה מחלוקת בהלכה..], כמו שבמשתה היו מרדכי והמן שרי המשתה [מגילה יב,א (רש”י)], והמן חשב שיוציא את ושתי וזה יהיה לטובתו ע"י שאחשורוש יקח את בתו [אסת”ר ד,ו] אולם אחשורוש לקח את אסתר, שבסוף התברר שזה עזר דווקא למרדכי – כך שהכל כעין מעורבב שלא יודעים מה טוב ומה רע). אחשורוש עשה פעמיים משתה, פעם אחת עשה לחשובי המדינות, ופעם שניה עשה לאנשי שושן כעין המשך מהמשתה הקודם, ולכן כעין יש קשר גם לקודם, ולכן כשחטאו במשתה אחשורוש זה כעין הכל משתה גדול. במשתה הראשון שעשה זה היה לחשובי המדינות, לאלו שקשורים למלכות (אסתר א,ג), כנגד זה נותנים משלוח מנות איש לרעהו, שזה לחברים ומכרים. המשתה שעשה לשושן היה לכולם, שכולם יהנו איתו, וכנגד זה יש מתנות לאביונים, שנותנים לכולם, גם למי שלא מכירים, כדי שיהיה להם הנאה. נאמר "והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" (אסתר א,ח) [אמנם זה נאמר על המשתה של שושן, אולם כנראה שאותו דבר נעשה גם במשתה הקודם, שלא פורט בו מה היה, ובכ"א כיון שחטאם היה במשתה השני, אז הוא העיקר שעל פיו תיקנו] וביארו חז"ל: '"והשתיה כדת אין אונס" מאי "כדת”? א"ר חנן משום ר"מ: כדת של תורה. מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה' (מגילה יב,א), ממילא נרמז על אכילה ושתיה, שאלו שני דברים, כך גזרו גם שבמתנות לאביונים ובמשלוח מנות יש גילוי של שנים – שתי מנות. במשלוח מנות זה שנים לאדם אחד, שכך במשתה הראשון זה היה לשרים ולגדולים, שכל אחד מהם חשוב כשלעצמו, ולכן מתייחסים לאחד, וממיילא שתי המנות שנותנים זה לאותו אחד. אבל מתנות לאביונים, שזה לפשוטים, במשתה השני נאמר "לעשות כרצון איש ואיש", שהיתה חשיבות לעשות לרבים, ולכן כעין הדגש הוא על רבים (“איש ואיש" [מיעוט רבים שנים]), לכן שתי המתנות ניתנות לשני אביונים, אחד לכל אחד.