"ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז). '"ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר. אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" – אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה, ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). חזקיה לומד שהארץ יראה עד מתן תורה, שאז נרגעה. אולם מניין לו שהיראה והרגיעה קשורות למתן תורה, הרי בפס' לא נאמר מתן תורה? מסביר רש"י: 'דין – תורה', שחזקיה דרש שמה שנאמר "משמים השמעת דין” הכוונה שמשמים השמעת את התורה, שהיא הדינים של ישראל. אולי אפשר גם להוסיף שדרש שמשמים השמיע את דינם, מה שנאמר קודם בגמ' שהקב"ה אמר לבנ"י: '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם' שזהו שהשמיע לבנ"י את הדין הקשה שיהיה להם אם לא יקבלו את התורה (ובמקביל גם נרמז שזה היה בזמן של השמעת דבר ה', שמתי שמעו כל בנ"י ישירות את דבר ה'? זהו במתן תורה שכל בנ"י שמעו את הדברות). אולי גם למד שמיד לאחר "ויתיצבו בתחתית ההר", שרומז על האיום של ה', מובא "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד" (פס' יח), שיש כאן רמז לחרדה שהיתה אז בעולם, כעין ההר שחרד, וזה קשור לכך שה' ירד כדי לתת את התורה לבנ"י, שזהו שהעולם רעד בהקשר לקבלת בנ"י את התורה. אולי גם נרמז בכך שנאמר "ויתיצבו בתחתית ההר", שדרשו שעל ההר עומדים ולא מתחתיו, ולכן כעין רמז שכפה עליהם הר כגיגית, והרי במציאות עומדים על ההר ולא מתחתיו, ולכן זה כרמז שהיה כאן איום שאם בנ"י לא מקבלים את התורה אז כל העולם מתבטל מטבעו, שזהו ההיפך מהטבע שנקבע בבריאת העולם, וזהו שקיום הטבע בעולם תלוי היה בקבלת התורה שלנו. אולי לכן הפס' שבו דרשו על היראה של העולם, פשוטו הוא: '"משמים" – כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב, אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם' (מצודות. תהלים עו,ט). הרי שהפס' מדבר על מפלת סנחריב, שכשנעשה בו הדין, אז בא לנו שקט. וזה דומה למה שנעשה אצל המן הרשע, שלאחר שנעשה בו הדין (שפסק אחשורוש), אז מרדכי עלה ויראו מאתנו ונעשה לנו שקט ("כי נפל פחד היהודים עליהם". אסתר ח,יז), וזה קשור עם תיקון הפגם של כפיית ההר כגיגית, שבזמן אחשוורוש חזרו וקיבלוה. (בנוסף, סנחריב נפל כשביקש להילחם בירושלים, וזה מזכיר את זמן אחשורוש, שרצה לפגוע בבניין ירושלים [מעין נבוכדנצר]: '"אחשורוש" אמר רב: אחיו של ראש ובן גילו של ראש. אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר (דניאל ב, לח) "אנת הוא רישא די דהבא". בן גילו של ראש, הוא הרג הוא ביקש להרוג, הוא החריב הוא ביקש להחריב, שנאמר (עזרא ד, ו) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם"' [מגילה יא,י]. וזה מזכיר את מתן תורה, שהמקדש הוא המשך כוחו של מתן תורה). אולי אפשר שחזקיה למד כמו ר"ל שה-ה' היתרה ב"יום השישי" בא ללמד שה' התנה עם מעשה בראשית שהם יתקיימו אם בנ"י יקבלו את התורה. שמעבר לפשט שלמד יום השישי המיוחד, שזהו ו' סיון, נראה גם שדרש שהאות ה' רומזת (בגימטריה) לחמשה חומשי תורה, שהבריאה תלויה בתורה, וממילא גם תלויה בקבלת התורה ע"י בנ"י במתן תורה, שהיה ביום ו' סיון (אולי גם רומז ב"שישי" לששה סדרי משנה, שזה חיבורנו לתורה, ולכן רומז ליום ו' סיון המיוחד בחיבורנו לתורה, שזהו מתן תורה). ממילא אולי למד חזקיה כר"ל שיש רמז באות ה', מעבר לה' הידיעה, ולכן גם למד שרומז שיכולה האות ה' לישמע בצליל שלה כעין אנחת רווחה, כעין שהעולם נאנח ברווחה ואומר "ה – שישי", שעושה אנחת רווחה בשל יום השישי של מתן תורה (כעין 'ההה טוב שהגיע יום השישי'). אולי אפשר שחזקיה ור"ל למדו מזה שנאמר "ויתיצבו בתחתית ההר", שה' חייבם בכפיה כיון שהעולם עומד על זה, ולכן הרגישו שלא יכולים לסרב, וזהו כעין תחתית – יסוד שעליו עומד הדבר, שההר כדוגמה לעולם שעומד על קבלת התורה במתן תורה.