א,ז: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ: עוצמה נובעת הן מריבוי טבעי (פרו וישרצו וירבו) והן מגידול בכוח (וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף; פסוק ח'). לא יעלה על הדעת שהמלך החדש במצרים לא ידע ולא הכיר את יוסף או בית יוסף, אלא שהעוצמה שהייתה בידי יוסף וצאצאיו נגדעה על ידי אותו מלך חדש, שלמעשה מרד בשושלת בית יוסף, שהיו בעלי עוצמה ושליטה במצרים, והוא שגרם להעביד את בני ישראל בפרך (פסוק י"א ואילך). גם העוצמה הנזכרת בפסוק כ': וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד, היא עוצמה המבטאת ריבוי טבעי חריג בעוצמתו וגם עוצמת הכוח, שהרי המיילדות העזו להפר את צו המלך, וזה מורה על עוצמתן.

ב,י: וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ: בתקופת יוסף ולאחריה, השפה העברית הייתה מדוברת בכל העולם הקדום, לפחות במצרים ובמדין. בת פרעה קוראת למשה כך 'כי מן המים משיתיהו', שהיא מילה עברית ברורה. וכן משה קורא לבנו הבכור גרשום, כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה (פסוק כ"ב), כלומר על יסוד המילה העברית 'גר', ואנשי מדין הבינו זאת, כי משה אכן היה רחוק, כעין גר, מעמו וממשפחתו.

ג,ד: וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת: תכונת הסקרנות היא תנאי הכרחי לעבודת ה'. לולי היה משה מסתקרן ובא לראות את הפלא שבנס הבוער ואינו כבה, ה' לא היה פונה אליו להושיע את ישראל.

ד,כז: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלֶךְ: לא כל אדם צריך הוכחות כדי לוודא כי אכן ה' דובר אליו דברים נכונים. אהרן הולך כמצוות ה' בלי לשאול כל שאלות, ואילו משה שואל ומתווכח (ג,יא – ד,יג).