"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם. ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'” (שמות ז,ח-יג). '"ויבלע מטה אהרן את מטותם" א"ר אלעזר: נס בתוך נס' (שבת צז,א). ('נס בתוך נס – לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא כשהוא תנין, דלא כתיב ויבלע תנין אהרן'. רש"י). התורה רומזת שנעשה נס בתוך נס, שלא רק שבלע של האהרן את של החרטומים, אלא שמה שבלע היה המטה, ולא כשהיה נחש. אולם מה המעלה בזה, מדוע בכלל היה צריך להעשות כאן נס בתוך נס, מה היה חסר לו היה הנחש בולע את נחשיהם? בפשטות יש בזה כדי להראות מופת גדול יותר, אע"פ שלא היה כ"ך נצרך, בכ"ז בא להראות את ידו הגדולה של ה', שנעשה מעשה שלא כדרך הרגילה, להבדיל מפרעה שהביא את החרטומים להראות שזהו הרגילות. כך משמע במדרש: 'דבר אחר, "כל רוחו יוציא כסיל" זה פרעה, שהיה מלעיג על הקדוש ברוך הוא, שהיה סבור שמעשה כשפים הן מה שעשו משה ואהרן, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותם. הוי "כל רוחו יוציא כסיל" זה פרעה, "וחכם באחור ישבחנה" זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט ד) "חכם לבב ואמיץ כח". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים, מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש. אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם, מהו "ויבלע מטה אהרן את מטותם"? אמר רבי אלעזר: נס בתוך נס. מלמד שחזר המטה, מטה כברייתו, ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו, עכשיו הוא בולע אותו' (שמו"ר ט,ז). הרי שהנס בתוך נס היה כדי להוציא ממנהגו של עולם, להיפך ממחשבת פרעה שזהו הרגילות בכשפים. עוד נראה מהמדרש שבעקבות זאת חשש פרעה שהמטה יכול לבלעו (ובזה מובן שנאמר בפס' “ויחזק לב פרעה" שחיזק ליבו, לא רק שלא להקשיב להם [כפשט הפס'], שזה ברור ממה שנאמר "ולא שמע אלהם" שחיזק את ליבו מלהקשיב להם. אלא חיזק ליבו, בשל הפחד שאחז בו מהמחשבה שיכול עכשיו לשלם בחייו, אם יאמרו למטה לפגוע בו). דבר זה יכל להעשות רק ע"י שהמטה בלע, ולא כנחש. כיון שאילו היה הנחש בולע, היה חושב פרעה שיביא עוד רבים עד שיחלש וינצחוהו, או שבלע נחשים, אבל את פרעה וכסאו שהם גדולים לא יכול לבלוע. לכן המטה בלע, שאין זה דרך הטבע, ולכן גם את פרעה וכסאו יכל לבלוע, ורק כך נכנס פחד בליבו של פרעה שיכול ליפגע, שזה היה חשוב להראות כמה רשע היה פרעה וכמה התאמץ בכדי שלא לשחרר את בנ"י (שזה חשוב כדי להוכיח שראויים ליגאל כבר אז, כשעדיין לא עברו ארבע מאות שנה, כעין מה שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק“ל זיע"א ב'תורת המקרא' "שמות" [א], שלכן בקשו רק לצאת לעבוד את ה' [ולא לישתחרר לגמרי] כדי להוכיח שזו היתה גלות חמורה אישית נגד בנ"י, ולכן נחשב כעין כפול במה שעבדו יומם ולילה ולא כעבדות רגילה. בנוסף, זה כדי להראות כמה הקשה ליבו, שלכן ראוי אח"כ להענישו בהכבדת ליבו [ע”י ה'], כעונש על שהכביד ליבו בהתחלה). אולי אפשר בנוסף, שנאמר שהחרטמים עשו כן "בלהטיהם", ומובא בגמ': '(דברים ד, לה) "אין עוד מלבדו" אמר רבי חנינא: אפילו לדבר כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא. אמר לה: אי מסתייעת זילי עבידי, "אין עוד מלבדו" כתיב. איני?! והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה? שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: "בלטיהם" אלו מעשה שדים, "בלהטיהם" אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (בראשית ג,כד) "ואת להט החרב המתהפכת"' (סנהדרין סז,ב). הרי שאת הנחשים עשו החרטומים ע"י כשפים, ונאמר שהם מכחישין פמליא של מעלה. לכן נראה שהיה חשוב להראות לפרעה שהאמין בכשפים, שאמנם נראה שהם מכחישים פמליא של מעלה, אבל באמת אין זה נכון, שאינם יכולים לעשות דבר נגד מעלה, (מעין הסיפור על רבי חנינא שהדגיש "אין עוד מלבדו" כהתנגדות לכשפים). לכן מודגש שהמטה אכל את מטותיהם, לומר שאין זה מנהגו של עולם, שבעולם נראה כאילו הכשפים מכחישים את של מעלה, אבל באמת אין זה נכון, אלא הקב"ה שולט בעולם כולו, ולכן מעל מנהג הטבע (ומעל הכשפים שנעשים בו). בזה הוכח לפרעה, שאין לו סיכוי נגד הקב"ה, וה' הוא ששלח את משה ואהרן, שלכן הם עושים מעל הטבע. דבר זה התגלה במטה, שהוא היה לסימן בידם שה' שלחם [מעין טבעת המלך וכדו'] (וגם זה מטה של כבוד [ולא להליכה] שכעין בא להראות כבוד של מעלה בעוה”ז). אולי זה נרמז במדרש שמוסיף: 'אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהן עשרה עומרים, ולא הועבה. וכל מי שרואה אותו אומר: זה מטה אהרן! מכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות' (שמו"ר שם). שמודגש שהמטה הוכח כסימן טוב לניסים (ע"י שלא הועבה), כך גם נראה שהראה במה שבלע את מטותיהם (שהובא קודם) שהמטה הוא סימן מהקב"ה, ושהוא מעל הטבע, ולכן יעשה להם ניסים ונפלאות מעל הטבע ויגאל את בנ"י.