עיונים לשוניים - פרשת מקץ: בניין התפעל
נכתב על ידי איתיאל, 26/12/2019
על "התפעל" בפרשה:
ספר בראשית - פרק מ״ב - פסוק א׳:
{א} וַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ׃
המילה "תתראו" צריכה ביאור.
רש"י פירש:
תראו את עצמכם בפני בני ישמעאל ועשיו כשבעים. ובשפתי-חכמים פירש שלדעת רש"י השורש הוא רו"ה (?) = שבע.
פירש נוסף שהביא רש"י: למה יסתכלו כולם ויראו שאתם שבעים ויקנאו בכם. ולפירוש זה השורש הוא רא"ה. כך גם תרגם אונקלוס לפי שורש זה: למא תתחזון.
ועוד הביא רש"י פירוש בשם אחרים שהכוונה: למה תרעבו ותכחשו. לפירוש זה השורש הוא רו"ה, אך בהיפוך המשמעות (כמו בצמדים המוכרים: שרש-שירש, דשן-דישן). אמנם ההטייה משונה (מהיכן נעלמה היו"ד והגיעה האל"ף? למה לא "תתרוו"?).
הרמב"ן פותר פירוש זה במילים: "אין בהם ממש".
הרמב"ן עצמו מציע פירוש: למה אתם מתעכבים, נשארים ונִראים במקום זה. לפירוש זה מתאים בניין התפעל, במשמעות הפעלה עצמית - גורמים לעצמכם להיראות כאן.
פירוש נוסף בשימוש בשורש אחר מופיע בתרגום יונתן, המתרגם: למא דין אתון דחלין (למה אתם מפחדים). כלומר: שורש יר"א (אמנם ההטייה המתבקשת הייתה צריכה להיות "תתייראו"). לא ברור לפי זה השימוש בבניין התפעל.
יתכן לפרש: עד מתי אתם מפחידים את עצמכם. בהקשר זה, מעניין הנוסח שנוקט רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל". זאת בשונה מהנוסח השגור "לא לפחד כלל". אין דרישה שלא לפחד. הפחד הוא טבעי ובלתי נשלט. השאלה מה עושים כשהפחד מגיע. האם נותנים לו לשקוע בלב ומזינים ומגדילים אותו בדימיונות. זה נקרא כבר "להתפחד" - להפחיד את עצמו.
ספורנו ורש"ר הירש מפרשים: למה אתם מסתכלים אחד על השני ומחכים שמישהו אחר יקפוץ למים ויעשה את העבודה השחורה לרדת למצרים? כלומר: שורש רא"ה. השימוש בהתפעל מובן לפי משמעות נוספת של הבניין: פעולה הדדית (כמו התחתן, התחבק, התנשק, התכתב).
בעיני מדובר בפירוש מבריק, רק קושי אחד אני מוצא בו:
לענ"ד יש הבדל בין ראיה להסתכלות, והוא באקטיביות המחשבתית שמאחורי הפעולה.
ראה = נקלט בעיניו. זה דבר הקורה מאליו.
לעומת זאת הסתכלות היא פעולה אקטיבית. אדם בחר וחיפש לראות. מכאן הקשר לשכל (כך גם התבוננות מגיעה מבינה).
השווה לדוגמה בהלכות צניעות: כל המרצה (מעביר) מעות מידו לידה (משלם לקופאית) כדי להסתכל בה - אינו ניצל מדינה של גיהנום. הדגש אינו על הראיה. הרי אי אפשר לשלם בלי לראות את המוכרת. אלא הכוונה שהוא נועץ מבט מכוון מתוך תאווה והחפצה.
***
בסוף הפרשה, על המילה "נצטדק", יש ברש"י הסבר ארוך ומקיף על תופעות בפה"פ של התפעל.
הוא מזכיר עם דוגמאות את שיכול העיצורים באותיות ש"ס ושיכול והידמות חלקית של צ', אך לא מזכיר את ז' (הזדקן, הזדחל).
בגור אריה מוסיף אותו.
השערה שלי: הופעת בניין התפעל בשורש בעל פה"פ ז' היא נדירה למדי.
יש רק הופעה בודדת במקרא, וגם היא בארמית (הזדמנתון - דניאל ב', ט', ורק בקרי. הכתיב: הזמנתון).
רש"י לא ראה צורך רק להפגין ידיעות בדקדוק במקום שאין תועלת ללומד.
***
ספר בראשית - פרק מ״ב - פסוק ז׳:
{ז} וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
שורש נכ"ר הוא אחד הדוגמות לשורש בעל משמעויות סותרות:
בבניין הפעיל - הכיר, ידע.
בבניין התפעל - התנכר, היה כלא מכיר.
השורש המשותף פחות בולט כאן, כי יש הבדל בולט - הופעת נ' בשורש או נשילתה. בבניין הפעיל חלה נפילת פה"פ בגזרת חפ"נ ואילו בהתפעל אין נפילה כזו (כיוון שפה"פ אינה שוואית). כך נוצר בידול גם בשמות:
נכרי, נכר - ע"פ התפעל.
הכרות, מכר - ע"פ הפעיל.
ושוב לגבי התפעל - כאן מתפרש הן במשמעות "עשה פעולה על עצמו" וגם כהתחפשות והעמדת פנים.
רוב המפרשים מבארים שההתנכרות הייתה בדבריו, שדיבר אליהם כזר, במילים קשות.
הרמב"ן מבאר שההתנכרות היתה במעשים. הוא גרם לעצמו להיראות כזר ע"י שהשפיל את מצנפתו שתסתיר חלק מפניו, שינוי תסרוקתו וכדומה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
