והגית בו - פרשת וישלח

לב,י: וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: יש מצבים בהם אדם מתייחס לסבו כמו אל אביו. להבנתי המצב השווה בין הדורות הוא במקרה של מסורת והמשכיות, לפיה בן (יצחק) ממשיך את דרכי אביו (אברהם).

לב,כא: אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי: אדם מרגיש רגשי אשמה על חטאו, אף אחרי שעברו עשרות שנים. להבנתי יעקב ברח מעשיו בהיותו בן 40, ועתה הוא בן 97, כלומר אף לאחר 57 שנים יעקב מבקש מעשיו שיכפר לו. יעקב מרגיש רגשי אשמה כבדים גם כלפי אביו, אותו רימה בגיל 40, עד יומו האחרון של אביו, 80 שנה לאחר הרמאות, ולכן אינו ממהר לבוא אל אביו בחברון, אלא מתעכב בסוכות (בונה בית), בשכם (קונה שדה), בבית אל (יושב שם), במגדל עדר (נוטה שם אהלו), ולבסוף מגיע אל אביו בקרית ארבע, לקראת פטירתו. כאשר יעקב יוצא מחרן, יצחק בן 157 (97+60), כלומר 23 שנים לפני פטירת יצחק. נראה שהדרך לקחה ליעקב כ- 20 שנה.

לג,ג: וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים: ניתן לרכך לב אדם כועס כל ידי מתן כבוד מופרז ומוחצן. יעקב שבר את כעסו של עשיו על ידי שהשתחווה לו שבע פעמים.

לג,יד: עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה: מותר לשקר בשביל להשכיח כעסים. נראה שיעקב כלל לא התכוון לבוא אל עשיו, שהרי הלך לסוכות ובנה שם בית (יז), אך בכך השקיט את כעסו של עשיו.

לד,יג: וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה: כאשר נוהגים אתך בחוסר יושר – אתה רשאי לנהוג בעורמה. בני יעקב מגיבים למעשה האונס של דינה וכליאתה, על יד עורמה ומרמה.

לד,לא: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ: לעתים האמת המוחלטת מחייבת נקיטת צעדים העולים על נימוקים הגיוניים ונימוסיים.

לו,ו: וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: יש להתחשב איש באחיו. עשיו מפנה את מקומו ועובר להר שעיר, כדי לא להתנגש עם אחיו יעקב.