"ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו. ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים" (בראשית לז,כג-כד). 'ואמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור רק אין בו מים", ממשמע שנאמר "והבור רק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל אין בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו' (שבת כב,א). מה באה הגמ' לומר בזה? בפשטות באה לומר שהתרחש כאן נס ליוסף, שיש בזה צד חשיבות, אבל גם לומר מדוע עבר יוסף דרך שם כשהלכו לקבור את יעקב, שזה כיון שקרה לו שם נס: '"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" ומה ראו עתה שפחדו? אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם, ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס, ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה. וכיון שראו כן, אמרו: עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו' (תנחומא "ויחי" סימן יז). עוד אפשר שבזה מוסבר מחירו של יוסף: '… עמדו מכרוהו בעשרים כסף, לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם. וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?! אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות, לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים' (תנחומא "וישב" סימן ב). עוד נראה שיש כאן רמז, שבבור אין מים אלא נחשים ועקרבים, שנחשים ועקרבים מסמלים את הרוע בעולם (שמזיקים), לעומת מים שמרמז על התורה: 'דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' (ב"ק פב,א). ממילא מזה שהודגש שאין שם מים, זה כעין בא לרמז שמעשה הבור קשור לחוסר בתורה, שכך מגיעים להיות מזיקים, כמו שאמר אברהם: "רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני" (בראשית כ,יא). שמעשה הזה של האחים נבע מריחוק מתורה (אמנם ודאי שהיו האחים צדיקי עליון, אלא שכאן ניסו להרגו, ואילו היו אז מתחברים חזק לתורה היו מתגברים על מידותיהם ולא מרעים לו). או אפשר שחששו שיוסף מנסה להיות הבן היחיד, כעין יעקב אצל יצחק, ויצחק אצל אברהם, ולכן ניסו להרגו על ניסיונו (בעיניהם) להרחיקם מתורה, ולכן זה מתבטא בנזק (נחשים ועקרבים) שקשור לריחוק מתורה. לכן מובן שפס' קודם נאמר שהפשיטו את כתנת הפסים, שלשם מה עשו זאת? אמנם אפשר שכבר עכשיו חשבו להטביל את הכתנת בדם ולהביא ליעקב, אלא שעדיין הפס' חוזר על עצמו "ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו" הרי אם היה נאמר רק שהפשיטו את כתנת הפסים היינו יודעים שזו הכתנת שעליו, אז מדוע לומר פעמיים? אלא שאולי באה התורה להדגיש שהורידו את כתנת הפסים, שזה היה הדבר שהיה בעייתי, כיון שהיא נתנה בעקבות היותו בן זקנים: 'ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י. בראשית לז,ג). ממילא כתנת הפסים סימנה את היותו קשור לעיקר התורה של יעקב, שלכן האחים חשבו שהוא רוצה להוציאם מהיותם בנ"י, או שהתנגדו להיותו עיקר התורה, ולכן זהו שורש ריחוק מתורה שלכן הביא להם רצון להרגו. אולי לכן פדיון הבן ומחצית השקל קשורים למכירת יוסף: 'ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף. ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה' (יר' שקלים ב,ג). שמה הקשר בין מכירת יוסף לבין פדיון הבן ומחצית השקל? אלא ששני אלו מחברים לקדושה ותורה (ששבט לוי עובד את ה' במקדש וכן אחראי על התורה בישראל, ופדיון הבן זה לכהן שמלוי). לכן זה בא כתיקון למעשה של מכירת יוסף שרצו לפגוע בו בשל ריחוק מקדושה ותורה. אולי לכן בגמ' דברי רב תנחום מובאים לאחר: 'אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי' (שבת כא,ב-כב,א) 'פסולה – דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה, וליכא פרסומי ניסא' (רש"י). שזה לא רק בגלל שאת שניהם אמר רב כהנא בשם רנב"מ בשם ר"ת, אלא יש בזה רמז שנר חנוכה מרמז על קשר לתורה וקדושה, כמו שהתגלה אצל החשמונאים, שטיהרו את המקדש, ויצאו להילחם נגד גזרות יוון שהיו נגד התורה. וכן הנס היה במנורה שדלקה, ונרותיה מכוונים כלפי הנר המערבי שכנגד השכינה – קה"ק ('דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה'. מגילה כא,ב) ששם נמצאת התורה, כך שמרמזת על קדושה ותורה. שזה צריך להיות במקום שהעין שולטת בו כדי לחבר את כולם לתורה וקדושה, ובזה יש כעין תיקון מול מעשה הפגיעה ביוסף שהיה ההיפך מזה. גם בקשר למקדש שמתגלה במחצית השקל, יש כעין קשר לשבט לוי שהם העובדים במקדש, וכן בפדיון הבן לכהנים יש קשר ללוי, שהכהנים משבט לוי, וכן בחנוכה שהרמת המרד היה ע"י מתתיהו בן יוחנן כה"ג משבט לוי (והם גם מלכו בעקבות כך), בכל אלו כעין קשר לתיקון הפגיעה ביוסף שנעשה ע"י לוי ('"שמעון ולוי אחים" – בעצה אחת על שכם ועל יוסף' וכו'. רש"י, בראשית מט,ה [ב"ר צט,ו]), לכן על לוי הוטל להיות מחובר לתיקון של זה ע"י חיבורו למקדש ולתורה. גם שמעון מקושר לתורה: 'אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון' [רש"י. בראשית מט,ז], וכן מקושר ליהודה שפעל להצלת יוסף מהבור, שלכן נחלתו בתוך נחלת יהודה. אלא שבלוי מתגלה הקשר החזק לתיקון בקדושה, כיון ששמעון פעל במעשה בחומרה רבה יותר נגד יוסף: '"וַיִּקָּחֻהוּ" - וַיִּקָּחֵהוּ כתיב, מי היה זה? שמעון, ואימתי פרע לו? להלן (בראשית מב, כד): "ויקח מאתם את שמעון"' [ב"ר פד,טז], לכן לא ראוי שדרכו יתגלה התיקון, ולכן זה בא דווקא דרך לוי). [גם בחגיגה ג,א מובא דברי ר' תנחומא על הבור, וזה בא לאחר דבריו על חיגר שפטור מראיה, שמעבר לכך ששניהם משמו, נראה שבא לרמז על הקשר למקדש כתיקון לפגיעה ביוסף, וקשור לחיגר כרמז שמכרוהו בשביל נעלים].