ואביו קרא שמו בנימין
ב"ה
דבר
תורה לאור המקדש
וישלח - פרשת
המקדש
ואביו קרא שמו בנימין
הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
ויו"ר ומייסד מכון המקדש
שמעתי שואלים: הכיצד יעקב
לא בכה על מות רחל ולא עשה לה מספד? הרי בענין פטירת שרה נאמר, שאברהם בא לספוד
לשרה ולבכותה, וזאת, כשנפטרה לעת זקנה בגיל מאה עשרים ושבע, לעומתו יעקב, שרחל
היתה לו אשת נעורים ובשבילה עבד שבע שנים, ולא זכה להיות עמה אלא חמש עשרה שנה,
ומתה עליו לפתע פתאום בדמי ימיה – הכיצד זה שלא ספד לה כאברהם?
אמנם לא כל דבר מובא בתורה,
ובוודאי שיעקב בכה והתאבל, עם זאת דומה שהדבר היה צריך למצוא את ביטויו בפסוקים.
אכן, הביע יעקב את צערו
בפני יוסף באומרו: 'מתה עלי רחל', ומשם למדו חז"ל (סנהדרין כב ב):
'אין אשה מתה אלא לבעלה - שנאמר בראשית מ"ח: ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל'
הווה אומר, שחז"ל ירדו לעומק צערו של יעקב עם פטירתה.
אך דומה שהדבר בא ליד ביטוי
גם בקריאת השם בנימין, ככתוב (בראשית לה, יח): 'וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי
מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין'.
בשם בן אוני ביטאה רחל את
מלוא תחושתה ברגעיה האחרונים, בשם זה נשקף כל הצער שמילא את רחל, שהרי, כל ימיה
נשאה את נפשה לילדים, וכפי שאמרה ליעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. וכשנולד
יוסף קראה לו בשם זה, כדי לראות בן נוסף, ככתוב: 'יוסף ה' לי בן אחר'. והנה עתה,
'בצאת נפשה כי מתה', ראתה, שאת כל חייה נתנה עבור בנים. ברגע האחרון לחייה, עוד
הספיקה לקרוא לו שם: באומרה: ראה מה נתתי בשבילך! את חיי! אפילו את בעלי יעקב
הקרבתי עבורך! הנני שמחה שילדתי אותך, אך אוי לי שזה 'בן אוני' ובן צערי וכאבי.
הנני נפרדת מן העולם, ולא אזכה לראותך ולא את אביך כי עיני נעצמות…
ואכן, יעקב, אשר
הרגיש את מלוא הכאב, לא היה יכול לשאת את השם שנתנה רחל לבן אוני, שכן, בכל עת
שהיה מתבונן בתינוק הרך, והיה שומע את שמו בפי הבריות, היה נזכר באמו רחל, ועינו
דומעת ולבו מתחמץ. לפיכך אמר, אם אכן חפץ חיים אני, ורוצה אני שהבן יחיה בטובה,
עלי לשנות את שמו לבנימין, שמשמעותו בן – ימים המאריך ימים, ולא כאימו שנתקצרו
ימיה. כך מובא בדניאל (יב יג): 'וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד
לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין' שענינו – 'ימים ארוכים'. לפיכך, כדי לצאת
מאבלו וכאבו, ולאסוף כוחות חדשים לגידול בנו היתום ושאר בני המשפחה המיותמים מאמם
רחל, קרא יעקב לשם הילד בשם אחר מעורר תקווה - בנימין. (בהקשר לכך יש להעיר, שבדרך
כלל מופיע השם 'בנימן' בתנ"ך חסר אות יו"ד, ואילו בעת קריאת שמו נקרא
בשמו המלא – 'בנימין', להשמיענו כנ"ל).