אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה : הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ יְמֵי   חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ  - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:  יְמֵי חַיֶּיךָ  - הָעוֹלָם הַזֶּה,כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ  - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

והרי ידוע הדבר שבימי המשיח הבעל"ט המצוות לא יתבטלו, א"כ כיצד חכמים מרבים את ימי המשיח?

אלא אפשר לומר שגאולת משיח צדקינו תיהיה כה מרשימה שגאולת מצרים תתגמד על ידה ובזה חולקים בן זומא וחכמים, האם גם בימי המשיח יהיה חובה (חכמים) להזכיר את יציאת מצריים או מצווה (בן זומא)? (ונ"מ לדוג' אם ביטל הזכרת יציאת מצריים ועוד)