הכנענים שלטו בצפון הארץ ומנעו משבטי זבולון ונפתלי לכבוש את חלקם בארץ המובטחת. יבין מלך כנען ישב בחצור, שבאזור אגם החולה היום, וכך הוא שלט על המעבר מדמשק למצרים. שר צבאו סיסרא היה בחרושת גויים, תל באזור צומת העמקים. לסיסרא היו 900 מרכבות ברזל. בני ישראל לא היו מסוגלים להלחם נגדם במישור, אולם הכנענים לא יכלו לעלות להר.

כאשר השופטת דבורה הנביאה שמעה על המרכבות, סביר שהיא נזכרה במרכבות פרעה שטבעו בים סוף. היא הורתה למצביא ברק בן אבינועם לרכז צבא קטן של 10,000 לוחמים, ולהפעיל תוכנית דומה באזור נחל קישון שתפגע במרכבותיו של סיסרא.

ברק ריכז כוחות בהר תבור, ומשם הוא התקדם על הגבעות לכיוון חרושת גויים. כך ברק חסם מיבין לנסות לבוא לעזרת סיסרא בחרושת גויים, והבטיח שלא תבוא התקפה נגדו מאחור. ברק בחר זמן מתאים, סביר שבאביב, מספר ימים אחרי גשם כבד שהציף את המעבר הצר בין הכרמל לגבעות שליד אלרואי וגבעות זייד והפך את האדמה לבוצית. (שטפון בקישון אינו דומה לשטפון גועש בנגב. נסיון אישי: בילדותי ירדנו מטבעון לראות נרקיסים והאופנים שקעו בבוץ). סביר שברק השתמש ברועה צאן כדי לדווח על מצב הבוץ בעמק.

מהגבעות שלח ברק חלק מצבאו לכיוון הר הכרמל, כפתיון. הצבא נע באזור חשוף להתקפת המרכבות של סיסרא. סביר שברק הדליף לסיסרא מידע על תוכניתו לחצות לכרמל, ואולי גם פעל בהיסוס כדי שלסיסרא יהיה זמן להבין את התוכנית ולפעול נגדה. ברק לא ניסה להסתיר את תוכניתו ולא העביר כוחות בלילה.

התפקיד של סיסרא היה לשמור על המעבר הצר ולהבטיח תנועת מסחר למלכו. סיסרא היה מודע שהצבא של ברק קטן, ולמרות שמרגליו לא מצאו, הוא דאג שצבא גדול מתחבא בהרים. לא ידוע אם סיסרא ידע שדבורה הצטרפה לברק, אבל אם הוא ידע, גם זה היה מכניס אותו ללחץ והתרגשות. סיסרא חשש שברק רוצה להציב חיילים בהר הכרמל, וכך המבצר שלו בחרושת גויים יהיה בסכנת התקפה מההר במערב ומהגבעות במזרח, וברק יפריע לתנועת סחורות במעבר הצר. בנוסף, סיסרא חשש שברק יציב צבא מלפניו ומאחוריו במישור, ועוד שני כוחות יתקיפו מהאגפים. הוא יהיה מוקף לגמרי, והמרכבות לא יוכלו לפעול נגדם בכל הכיוונים.

לסיסרא לא היתה ברירה אלא לנסות למנוע את תנועת הצבא לכיוון הר הכרמל, ובלחץ זמן הוא פקד על צבאו להתקיף את החילים הנעים במישור לכיוון הר הכרמל. סיסרא העריך שזאת תהיה מלחמה קצרה ומוצלחת במישור, בגלל העדיפות הצבאית של מרכבות הברזל שברשותו. חיליו של ברק נעו על האדמה הרכה, אולם הם לא שקעו כי ציוד הקרב שלהם היה קל.

לפני שהמרכבות הגיעו לחילים של ברק הם שקעו בבוץ ולא יכלו לנוע יותר. כל היתרון הטכני של סיסרא נמוג והוא עצמו היה חייב לעזוב את מרכבתו ולרוץ ברגליו. לפי המשך הסיפור נראה שהוא לא שקע בבוץ ולא נרטב מגשם, אבל התעייף מהריצה. הן יעל לא הציעה לו להתרחץ ולהחליף בגדים.

כך ברק יצר תוכנית שגרמה לסיסרא להכנס ללחץ, לבחור להתקיף אויב חלש וחשוף, לנוע בזמן שאינו מתאים לו, להסיק מסקנה מוטעית בעניין הבוץ באזור, ולפול בפח שטמנו לו

אפילו אם לא כך היה, זה סיפור טוב ללמד את הילדים והמפקדים שלנו.

הפרוש המסורתי מעלה שההתקפה היתה בקיץ, היו ברקים שהיממו את סיסרא, השם של ברק רומז לכך, וירד גשם פתאומי כבד ששטף וגרף את המרכבות, אבל לא פגע בחילים של ברק. פרוש כזה מלמד אותנו לחכות לניסים. ניתן לעבור על כל נקודה ולהראות את חולשתה, אולם מספיק לעמוד על המילה המעורפלת 'גרפם', שורש: גרף, המופיעה רק פעם אחת בתנ"ך ואינה מוסברת בכתוב. המילה הקרובה לה, שניתן למצוא ולהבין בתנ"ך, היא 'אגרוף'. באגרוף מכים – לא סוחפים, לא שוטפים ולא אוספים. לכן אין להסתמך על הפרוש המודרני של המילה הזאת כהוכחה שהקישון גאה ושטף את המרכבות, הן סיסרא 'ירד' ממרכבתו ולא נאמר שהיא נהפכה או הפילה אותו.