chiddush logo

בין תוכחת "חזון ישעיהו" לשירת האזינו

נכתב על ידי איתיאל, 7/10/2019

 הקבלות בין תוכחת "חזון ישעיהו" לבין שירת האזינו:


השוואה בין שירת האזינו תוכחת "חזון ישעיהו היא בולטת. יש ביטויים מקבילים ונושאים זהים. ההקבלות כה רבות, עד שנראה ברור שישעיהו בתוכחתו דורש את שירת האזינו.

נציג בקצרה את ההקבלות (כפי שנאספו בדף ביאור של ויקיפדיה):


דברים לב

ישעיהו א

פסוק א: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי

פסוק ב: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר:

פסוק ה: שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל

פסוק ב: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.

פסוק ד: הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים;

פסוק ו: הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.

פסוק ג: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו;

פסוק ו: הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם?

פסוק ז: זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר.

פסוק יז: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם;

פסוק כח: כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה.

פסוק כט: לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.

פסוק ג: יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.

פסוק טו: וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.

פסוק יח: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ.

פסוק יט: וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו.

פסוק ד: עָזְבוּ אֶת ה', נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ אָחוֹר.

פסוק כג: אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת, חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם.

פסוק ה: עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה? כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי.

פסוק כו: אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם.

פסוק ז: אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ, אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים.

פסוק לו: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם; כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד, וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.

פסוק ט: לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט - 

פסוק לב: כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה;

פסוק ט: - כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.

פסוק י: שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה.

פסוק יז: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם;

פסוק יא: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר ה';

פסוק יד: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר.

פסוק יא: שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.

פסוק יג: יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי[בָּמֳתֵי] אָרֶץוַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי;

פסוק יט: אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ;


הבדלים בולטים:

דווקא לאור ההקבלות הרבות, ההבדלים בולטים.

* סדר הפניה (הבדל מפורסם שכבר חז"ל והפרשנים עמדו עליו):
משה - האזינו השמים, ותשמע הארץ.
ישעיהו: שמעו שמים והאזיני ארץ.

* תיאורי השפע של חלב, בשר בהמות מפוטמות:
משה - ה' משפיע ועם ישראל מואס בו.
ישעיהו - עם ישראל משפיע קרבנות וה' מואס בהם.

* האשמה:
משה - זביחה לעבודה זרה.
ישעיהו - התמקדות בזביחת קרבנות לה' בלי ניקיון כפיים.

נראה לבאר:

אמנם בנבואה זו אין תאריך (אלא הקדמה כללית לזמן פעילות הנביא: בימי עוזיהו, יותם, אחז, יחזקיהו - פרק זמן שבמלואו כולל 113 שנים!), אולם מפרטי התוכחה ניתן לזהות את זמנה.

התארוך המסתבר הוא לסוף תקופת חזקיהו, בה עלה סנחריב, כבש את כל הארץ מלבד את ירושלים. כך מעידים הפסוקים: "ארצכם שממה, עריכם שרופות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה, ושממה כמהפכת זרים. ונותרה בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה. לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט, כסדום היינו, לעמורה דמינו".

על פי המתואר בספר מלכים (המודד את המלכים לפי מידת שמירת המצוות שלהם) היתה תקופת חזקיהו אידיאלית. הוא הפסיק את פולחן העבודה הזרה, וריכז את עבודה ה' למקדש (הסרת הבמות). חז"ל מוסיפים בשבחו שבתקופתו בתי המדרש פרחו בעיסוק בטומאה ובטהרה, שגרר את עצמות אביו אחז על מיטה של חבלים, כדי לבטא את הפסקת הפולחן הזר, ואף גנז ספר רפואות בכדי להרבות את האמונה.

המצב המעשי:

אך כשקוראים בין השיטין מצטייר כי מהבחינה הגשמית ממלכת יהודה הייתה בנסיגה.
אחז, אביו של חזקיהו, התגלה כמבין ב"פוליטיקה בינלאומית", כשכרת ברית עם הגורם העולה בשטח - אשור, וכך ניצח את ברית פקח מלך ישראל עם רצין מלך ארם למולו. 
לעומתו, חזקיהו מרד באשור והעלה בכך את חמת סנחריב עליו. לאחר מסעו הראשון בו כבש את ממלכת ישראל, הוא המשיך במסע נוסף ובו כבש בזו אחר זו את כל ערי יהודה הבצורות והותיר רק את ירושלים, אותה עזב בדרך נס (לאחר שגם קיבל שוחד גדול). 

התיאור של חז"ל על כך שמ"דן ועד באר שבע" לא נמצא תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה - יש בו מן האירוניה, שכן גבולותיו של חזקיהו מעולם לא היו כל כך רחבים. את הדן הוא כנראה לא ראה מעולם (לעומת אביו אחז, שיצא לביקור התרשמות בדמשק), ובחלק ממלכותו היו גבולות יהודה ירושלים בלבד.

גם מהבחינה הכלכלית, מסתבר שמלך שנאלץ להעלות מס כבד כל כך, עד כדי קיצוץ דלתות ההיכל, שעמו לא היה במצב כלכלי טוב (וכך מובן גם התוכחה על העושק בירושלים. במצב של מצור ועוני כל אחד בדרך כלל דואג רק לעצמו על חשבון הזולת).

חזקיהו עצמו מתואר כמלך חלש וחולה.

הסתכלות העם:

מסתבר שהעם לא אהד במיוחד את חזקיהו. בהסתכלות פשוטה סובר העם:
בימי אחז לא עבדנו את ה', והמצב היה בסדר. אחז הגדיל לעשות בעבודה זרה שהכניס באותה תקופה. הוא מתואר כאוסף אלילים בצורה אובססיבית - הוא משווה את המצב לנהוג בממלכת ישראל, מזבח תחת כל עץ רענן, מעביר את בנו באש למולך ומייבא מזבח ארמי למקדש. גם לפניו הייתה עבודה זרה ביהודה, אך היא הייתה בעיקר עבודה זרה מקומית - כנענית. אחז הביא עבודה זרה ממרחקים, וגם הפך אותה לפולחן רשמי של המלך ובתוך המקדש.

על המצב בתקופת אחז היה הגיוני להשליך את שירת האזינו - "יזבחו לשדים לא אלוה, אלהים אשר לא ידעום, לא שערום אבותיכם". אך דווקא אז היה מצב העם הטוב.

לעומת זאת, כשחזקיהו עורך רפורמה, מבטל את העבודה הזרה ולראשונה מבטל את הבמות ומרכז את עבודת ה' רק במקדש בירושלים - דווקא אז המצב נעשה דומה למובטח בשירת האזינו!

(אגב, בנו של חזקיהו גם הוא עושה את אותו חשבון פשוט, מחזיר את העבודה הזרה, ואכן מלכותו פורחת, מתרחבת ומתייצבת - הוא שולט 52 שנה, תקופת השיא למלכות בישראל).

אמירתו של ישעיהו:

כנגד כך בא ישעיהו, ומבקש לפרש את שירת האזינו במהופך. הוא רומז לכך כבר בכך שהוא הופך את הביטוי "שמעו שמיים והאזיני ארץ", במקום "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ".
הוא מראה איך כמו שבשירה ה' השפיע והעם מאס, כך ה' מואס בשפע שהעם נותן לו - ומבקש לחדד בכך - מה קורה פה?!

הוא טוען שהעם מתמקד בהסתכלות חיצונית. למי מוגדר שעובדים. אך לא לעבודה הפנימית. בימי חזקיהו אמנם עובדים לה', אך זאת בכפיית המלך, ולא מרצון. והראייה: ההתנהגות המוסרית לא השתנתה.

ה' אינו צריך את המעשה החיצוני של התקרבת הקרבן, אלא רוצה את הכוונה והשינוי המוסרי שיבוא אתו.

אגב, באופן מעניין, גם השירה מסתיימת בנחמה לאחר הפורענות ונקמה מהאויבים:
"כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם... דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו".

וגם תוכחת ישעיהו מסתיימת בכך:
"הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי".

כלומר: גם אם עם ישראל לא בכיוון וזקוק "לניעור" - בסופו של דבר תמיד הם ישארו עם ה', וה' יחזור להינחם עליהם ולנקום באויביהם.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע