דבר תורה  לאור המקדש

כי תבוא - פרשת המקדש

ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

 

 

בסיומה של הפרשה הפסוק אומר: "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך" (דברים כז, ט). משה מצוה את ישראל לקיים את מעמד הברכה והקללה בשכם. ההכרזה: 'היום הזה נהיית לעם!' לא באה אלא לאחר מעמד הר גריזים והר עיבל - זאת למה? האין די במעמד הר סיני בו נקראו ישראל "סגולה מכל העמים"? וכי רק עכשיו נהיו ישראל לעם? במה ייחודו של מעמד זה בשכם שהוא העושה את עם ישראל לעם?

אולם, המתבונן בפסוקים יווכח, כי ארבעה ערכי יסוד התחדשו באותו מעמד, שהם המייחדים את עם ישראל על פני כל עם אחר.

א. ארץ ישראל.

ישראל מצווים לעלות לשכם מיד בעברם את הירדן, הדבר הראשון שעושים ישראל, אפוא, בעברם את הירדן הוא, לבוא אל המקום בו נשבע ה' לאברהם על הארץ. במעמד בשכם מוכיחים ישראל, כי אכן, נתקיימה השבועה! וארבע מאות שנה לאחר בוא אברהם ארצה, באים בני בניו של אברהם להתנחל בארץ המובטחת.

ב. תורה ארצית

הציווי לכתוב את התורה על אבני הארץ אף הוא ללמד בא, שהתורה שניתנה בסיני אינה רעיון ערטילאי בלבד, אלא היא תורת חיים המחוברת אל סלעי הארץ וחקוקה באבניה, שכן, התורה קשורה קשר מהותי עם ארץ ישראל.

ג. מקדש

מיד עם הכניסה ארצה מצווים ישראל ליטול אבנים מן הירדן, להביאם להר עיבל ולהקים שם מזבח לעבודת ה'. בתום המעמד יש להביא את אבני המזבח לגלגל, שם עומד המשכן בתחנתו הראשונה בארץ ישראל, לקראת הבאתו למקום הקבע בירושלים.

ד. ערבות הדדית

השם 'עם' לציבור כזה, נכון אולי בעמים אחרים. עמים רבים בעולם חיים כעדר, אשר אין 'דבק' פנימי בין האנשים החיים בו. הדבר היחידי המאגד אותם זו הקרקע המשותפת שהם חיים עליה.

לא כן הדבר בעם ישראל, אשר הבסיס המשותף לחיים בצוותא אצלם, זוהי העבודה לאלקים, לה' אחד היושב בשמים.

לפיכך, רק משכתבו ישראל את התורה על אבני הארץ בהרי שכם, ובנו מזבח לשמוח לפני ה', וקבלו עליהם גם את הערבות ההדדית, להיות לעם אחד לשמור את מצוות ה' - רק אז באה הכרזת משה איש האלקים: "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך!"