במקרא ביכורים אומר מביא הביכורים (בין השאר): "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,ט). א"י היא ארץ טובה שיש בה שפע גשמי, בפרק ח' יש פירוט גדול יותר: “כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,ז-י). א"י היא ארץ טובה, אולם לכאורה יש לשאול וכי רק א"י מיוחדת בטובה, הרי גם בשאר מקומות בעולם יש פירות טובים ושפע טוב, אז מה המיוחד בארץ שהתורה מדגישה שהיא טובה? וכן שמברכים את ה' על הארץ בעקבות האכילה (אמנם הברכה היא על הלחם – בכל מקום בעולם, אולם כיון שהברכה מובאת בהקשר לארץ, סימן שיש קשר ביניהם)? וכן התורה מביאה כמה פעמים "ארץ זבת חלב ודבש", כי אין חלב ודבש בשאר מקומות בעולם? להסבר אמתי ועמוק ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'בשערי הארץ' (התורה לדורנו – דברים) 'טובה האמתי של הארץ'. וכן ב'לזמן הזה' שבט 'פירות א"י'. שמסביר שזה מרמז על השפע הרוחני שמתגלה בגשמי – שהחול בא"י דבוק בקודש, ובאכילת פירות א”י מתחברים לשכינה. נראה שאולי אפשר לומר ע"פ הנאמר בביכורים שמחברים "ויתן לנו את הארץ הזאת – ארץ זבת חלב ודבש" שאמנם יש הרבה מקומות עם שפע גשמי, אלא שכאן בא"י זהו הארץ שלנו, ולכן יש בה חשיבות גדולה יותר. כמו שנאמר בגמ' 'אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו, מתשעה קבים של חבירו' (ב"מ לח,א). ולכן כאן יש הערכה גדולה יותר לטוב הקיים בארץ בשל שהיא שלנו. אבל זה הרבה יותר מזה, שלא כמו סתם כך שאדם אוהב משהו כי זה שלו, כאן זה ממש דבוק בנו, ששפע הארץ מתגלה רק כשאנו כאן: "והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" (ויקרא כו,לב) '"והשימותי אני את הארץ" – זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים "הואיל וגלינו מארצינו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח"; לכך נאמר: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" – זו האויבים הבאים אחרי כן, לא ימצאו עליה נחת רוח' (ספרי). שהארץ לא נותנת את השפע שלה אלא רק לבנ"י, כך שזהו ממש שלנו בחיבור גמור, ולכן יש בו שלמות הרבה יותר גדולה מכל שפע במקום אחר שנותן שפעו לכל מי שרוצה. בנוסף, יש כאן חיבור ישיר מה', שהשפע ניתן ע"פ זכותנו, "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך" (כו,י-יא). ה' נותן לנו את הטוב (שזהו שה' נותן לנו ממש, ולכן לא ניתן לאויבנו), כיון שה' נותן לנו, אז צריך להיות בחיבור לה' שנהיה זכאים לכך (כמו שמובא בתורה "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" וגו'. ויקרא כו,ג-ד). לכן שפע הארץ מראה את קשרנו לה', שיש בזה מראה חיובי, גם מצד שמראים לנו משמים שה' רואה את מעשינו ומאשר שאנו ראויים לפניו, וגם מצד שכיון שניתן לנו מה', זה מראה את אהבת ה' אותנו – את מעלתנו המהותית, ולכן בשפע הארץ זהו שפע שקשור לטוב ששייך בנו, מתגלה בו הטוב הגדול, שיש בחיבור אלינו. דבר זה ממלא את הלב בשמחה גדולה (שמראה את חיבורנו לה' ומעלתנו הגדולה, ושזה שלנו ממש), לכן "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (דברים כו,א) 'והיה כי תבא אל הארץ. אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו'' (אור החיים על הפס'). שיש לשמוח רק בא"י. ונראה שגם מרמז על השמחה שבאה מא"י בעקבות הקשר הישיר לקב"ה, שבארץ מחוברים לשכינה, ולכן אפילו הגשמי מגלה את קשרנו לה' (ולכן שומם אצל האויבים, וגודל השפע ע”פ מעשינו), ולכן מביא שמחה על השפע הגדול שקשור בנו בא"י (לכן גם אומרים על יציאת מצרים, לומר את אהבת ה' אותנו, בשל מהותינו). אולי אפשר לרמז "והיה" שמתי יהיו פירות בא"י? “כי יביאך" כאשר אנו באים לא"י, ולא ביד אויבנו. ועל גב זה נרמז בפס' גם על השמחה בא”י, ששניהם קשורים זה בזה. וכן אפשר שרומז ב"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך" (פס' א-ב), כשה' נותן לך את הארץ לנחלה אז יש את ראשית פרי האדמה – כי אצל האויבים לא צמח, ולכן עכשיו זהו הראשית – ההתחלה. (לפני ואחרי מובא “אשר ה' אלקיך נתן לך”, ובאמצע את התוצאה, שכיון שה' נותן לך, לכן הירושה והישיבה שלך מביאים צמיחה בארץ, כי שפע הארץ קשור בך). אולי גם נרמז ב"ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'” (פס' ט'-י'), שכיון שה' מביאנו לארץ אז מתחילה הארץ להוציא את השפע שלה – ראשית פרי האדמה, אשר נתתה לי ה' – ולא לאויבינו. (ובאמצע מובא "ארץ זבת חלב ודבש" שבטוב הארץ יש מעלה גדולה יותר בשל הקשר לנו – שזה שלנו [ולכן זהו כמו שאדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו] ובשל שמראה את מעלתנו ע"י גילוי ה' לנו ע"י הגשמי).