עיונים לשוניים - פרשת כי תבוא: ארמי אובד אבי
נכתב על ידי איתיאל, 15/9/2019
"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב".
מיהו הארמי? מה זה "אובד"? מיהו "אבי"?
בשאלה זו מצאנו חמישה פרושים שונים.
לדעת חז"ל, המובאת בהגדה של פסח, בתרגום אונקלוס וברש"י: "לבן ביקש לעקור את הכול".
נושא המשפט הוא "ארמי" = לבן.
"אובד" = פועל, הנשוא, והכוונה: ביקש לעקור את תולדות יעקב.
"אבי" הוא המושא, והכוונה ליעקב אבינו.
הראב"ע מקשה:
תחבירית : המילה "אובד" בבניין פעל (קל) אינה "פועל יוצא", כלומר: היא לא מביעה פעולה על אחרים, בעלת מושא. אם זו הייתה הכוונה, היה צריך להשתמש בבניין "הפעיל" – האביד, או "פיעל" – איבד.
לשונית: המילה אובד משמעה דבר שקרה ולא מחשבה ורצון. רש"י מתרץ: אצל הגויים הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, כך שכאילו הדבר נעשה.
מבחינת התוכן: אין קישור בין כך שלבן ביקש לאבד את יעקב אבינו לירידתו למצרים. זה לא קרה בגללו.
לכן מפרשים הראב"ע, רבינו בחיי, ספורנו, רש"ר הירש שכוונת הפסוק הינה כך:
נושא המשפט הוא "אבי" – יעקב.
ועליו ניתנו שני תוארים: ארמי ואובד.
ארמי משמש כ"נשוא", כדי לציין שמשפחתו היתה מארם, ולא הייתה לו ישיבה בארץ, וגם שם בארם הוא היה "אובד" – מילת תואר, שפירושה: עני ואביון, כמו בפסוק: "תנו שכר לאובד, ישתה וישכח רישו (=עוניו)". גם בהמשך הוא ירד מצרימה כגר ארעי, וישיבתנו היום בארץ הינה בחסד ה' ולא כירושה היסטורית מהאבות.
פירוש דומה מבחינה תחבירית, אך בכיוון שונה, כותב הרשב"ם.
לפיו "אבי" הוא אברהם אבינו, שהיה "ארמי" – בא מארם.
הוא היה "אובד" – כלומר: תועה, מטולטל בדרך ללא ידיעה לאן, על פי הציווי "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך". את פירושו למילה הוא תומך בפסוק "תעיתי כשה אובד".
רבי חיים בן עטר, בעל "אור החיים" הקדוש, מפרש בדרך דרש את הפסוק, במבנה התחבירי שפירשו חז"ל.
לפיו "ארמי" הוא היצר הרע, המרמה את האדם ("ארמי" אותיות "רמאי").
"אבי" הוא אדם הראשון, אותו איבד היצר הרע בפיתוי עץ הדעת, וגרם לו ולזרעו מיתה והכנסת צד הרע בליבם.
פירוש אחרון ומפתיע מצאתי ברש"י למסכת סוטה דף לב, בו הוא מפרש ש"אבי" הוא דווקא לבן הרשע.
הפירוש מפתיע בעיניי, כיוון שלא מקובל לייחס את עם ישראל ללבן הרשע, אלא רק לשלושת האבות. רש"י שם אומר שזו הגנות בה פותחת ההגדה, שעם ישראל בא (דרך האימהות רחל ולאה - בנותיו) ממנו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)