"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה" (דברים כח,יב). 'ואמר רבי יצחק: גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר (דברים כח, יב) "לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך"' (תענית ח,ב). 'פרוטה שבכיס – אפילו מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין' (רש"י). מדוע הברכה באה יחד עם הגשמים? אולי זה קשור להמשך: 'ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח, ח) "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך". תנא דבי ר' ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"' (שם). שכאשר יורד גשם האנשים לא מסתובבים ומסתכלים מסביב (ובכלל מנומנמים יותר ולכן פחות רודפים במחשבה אחר כספו של האחר), וכך באה ברכה בשל שנעשה סמוי מן העין. ואמנם זה יכול להיות תשובה לדברים שבחוץ, אולם נאמר 'פרוטה שבכיס' שזה לא בחוץ ונראה לרבים? אלא שאולי הביא דוגמה דווקא של פרוטה בכיס, לומר שזהו הדוגמה לברכה בדברים שאינם צריכים לגשם, שזה כעין פרוטה שבכיס שהוא סמוי מן העין. שאין הכוונה לפרוטה עצמה, שהרי איזה ברכה יש בה? אלא שזה כמשל לסחורה וכדו' שגורמת לפרוטה שתהיה טובה יותר ובכך מתברכת (וזהו כעין דברי המדרש: 'ד"א, "יפתח ה' לך" – א"ר אליעזר בן יעקב: בשעה שהגשמים יורדין אף משא ומתן מתברך, שנאמר "לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך"' [דב”ר ז,ו]). עוד אפשר, שמובא במדרש: 'ד"א "יִפְתַּח ה' לְךָ" – רבנן אמרי: אמר הקב"ה לישראל: בני, כל הטובות שבאות בעולם בזכותכם הן באות. כיצד? הטל אינו יורד אלא בזכותכם, מניין? שנאמר (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלקים מטל השמים". המטר אינו יורד אלא בזכותכם, מנין? שנאמר "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב"' וכו' (דב"ר ז,ז). ממילא כיון שהגשמים יורדים בזכות ישראל, שזה קשור לזכותם של ישראל. לכן זהו אוצר הקשור בטוב (ומרומז ב“אוצרו הטוב”), וממילא לכן בא איתו טוב גדול לעולם הקשור בזה, שהגשמים באים (בין השאר) לפרנסה (שמשקים את השדות וכדו') ולכן קשור ירידת טוב לפרנסה, וכך מתברך כל דבר הקשור לפרנסה. ובפרט כיון שגשמים קשורים למעשינו: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" (דברים יא,יד), שהגשמים יורדים בקשר לזכויותינו, אז באה איתו גם ברכה למעשה ידנו בזכות זכויותינו שנזכרים אז. עוד אפשר, שלמדו מהפס' שלנו למפתח גשמים שהוא רק בידי ה': 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים – דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח,יב)' וכו' (תענית ב,א). ממילא אם המפתח הוא בידי ה' ישירות, אז בירידת גשמים יש קשר לכח ה' בעולם, וכיון שה' טוב, אז בא שפע טוב לפרנסה יחד עם הגשמים בשל הקשר לטוב ה'. אולי עוד אפשר, שמובא על עצירת גשמים: 'ואמר רבי יוחנן: אין הגשמים נעצרין, אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, שנאמר (משלי כה, יד) "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר"' (תענית ח,ב). ממילא כדי שירדו גשמים יש אישור שנותנים צדקה (מי שקיבל על עצמו לתת). ונאמר שם מיד על צדקה: 'וא"ר יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד, כב) "עשר תעשר"? - עשר בשביל שתתעשר' (שם). לכן נראה שכשמגיע גשם זה קשור בנתינת הצדקה שלנו, ולכן יחד עם זה באה ברכה של עושר בשל הקשר לזכות הצדקה. אולי זה רמוז בסיפור שבו ממשיכה הגמ': 'אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש. אמר ליה: אימא לי פסוקיך. א"ל: "עשר תעשר". א"ל: ומאי עשר תעשר? א"ל: עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה: מנא לך? א"ל: זיל נסי. אמר ליה: ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב (דברים ו, טז) "לא תנסו את ה'”? א"ל: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג, י) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". מאי "עד בלי די”? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די' (שם ט,א). שבפס' שהוא הראיה שמותר לנסות את ה' בצדקה (לראות שה' יעשירו כתמורה), הברכה היא שה' יפתח את "ארובות השמים" שאז "והריקותי לכם", שזה נשמע כמו גשם (שהוא בפתיחת השמים ["יפתח ה'.. את השמים"] ובהורקה [שפיכה] כגשם). וכן משמע בגמ': 'בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה, והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר (איוב כד, יט) "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו". מאי משמע? תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם, יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. ואם נותנין מתברכין, שנאמר (מלאכי ג, י) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". מאי עד בלי די? אמר רמי בר רב א"ר: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די' (שבת לב,ב). ['השמים נעצרים – ומתוך שאין גשמים היוקר הוה; ושכר אבד – שכר ריוח'. רש”י]. הרי שהגשמים קשורים לריוח, וזה קשור בצדקה (שזהו להיפך מהעצירה בעקבות אי נתינת צדקה ותרו"מ [שהם סוג של צדקה]) שבא ריוח לעולם עם הגשם בזכות קשר לצדקה. עוד נראה שנאמר בפס': "לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך", שיש קשר למטר הארץ (שגם בחו"ל זה בעקבות הארץ: '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה”. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלקיך דורש אותה? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה' [ספרי דברים יא,יב (פיסקא מ)], ועל הארץ נאמר "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת" (דברים ח,ז-ט). הרי שהארץ היא ארץ טובה ומבורכת, וממילא כיון שהגשם קשור עם הארץ הטובה והמבורכת, אז באה עם זה גם ברכה.