דברי החפץ חיים על "ביומו תתן שכרו"
נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 12/9/2019
מצות "ביומו תתן שכרו"
מספרים על החפץ חיים שכאשר היה נוסע בעגלה ומשלם לעגלון, היה מכוון לקיים מצות עשה "ביומו תתן שכרו". בימינו כשמשלמים למונית זו הזדמנות מקסימה לקיים מצוה מדאורייתא (בהלצה, שווה לנסוע במונית אפילו רק כדי לקיים מצוה זו). החפץ חיים הקדיש שני פרקים בספרו אהבת חסד להלכות אלו, שם הוא מראה כמה יש לשים לב לא לעכב תשלום (ובוודאי לא להוריד מן התשלום ('תעשה לי הנחה') אפילו בשוה פרוטה) "בגלל איזה סיבה קלה כגון שמתעצל לילך... או לילך ולפרוט את המטבע הגדולה שיש לו בשביל לשלם להשכיר בזמנו" (אהבת חסד, פתיחה לפרק ט). עוד כתב שם מדוע ההוא התעורר לכתוב את הלכות תשלומי שכר שכיר "מפני שהוא דבר העומד ברומו של עולם, שיש על זה כמה וכמה לאוין המפורשין בתורה, ובני אדם מזלזלים בהם בעוונותינו הרבים".
זו מצוה שרבות הן ההזדמנויות לקיימה, למשל תשלום חודשי ("שכיר חודש") למטפלת או לחוג לילדים, או תשלום חד פעמי ("שכיר שעות") לבייביסיטר או מטפלת, לאיש תיקונים, להובלות או לעובד נקיון.
להלן כמה הלכות מצויות:
- כאשר רגילים לשלם בסוף החודש, אינו חייב לשלם אלא בסוף החודש, שהרי כך הוא הסכם העבודה ביניהם. אך יש להזדרז לשלם מיד בסוף החודש (אלא אם כן רגילים לשלם רק בשני או שלישי לחודש הבא) בלא לעכב את התשלום החודשי.
- אם גמר לעבוד בשעות היום, יש לשלם באותו יום קודם שיגיע הלילה, שנאמר "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש" (דברים כד, טו, שו"ע חו"מ שלט).
- בעל הבית אינו עובר על איסור "בל תלין" אלא אם כן יש לו כסף לתת לו (שנאמר "לא תלין פעולת שכיר איתך"- אם יש איתך), אבל אם אין לו כסף, אינו עובר (שו"ע חו"מ שלט, י). אך כתב החפץ חיים שאם יכול ללות כסף, צריך ללות כדי לקיים מצות עשה של "ביומו תתן שכרו" ובפרט אם הפועל הוא עני (אהבת חסד פרק ט, סעיף ז).
- לא ישלם לו בעל הבית רק חצי מהתשלום (אם יש בידו כסף) אם סיים הפועל עבודתו, כי איסור "בל תלין קיים גם על חלק מהתשלום. וכן אם יש לבעל הבית חלק מהכסף, מחויב לתת לו מה שיש בידו (שם סעיף י. וכן לא ישתמש בעל הבית בכספו לסחורה מאז שסיים הפועל את עבודתו, אם בכך לא יהיה לו לשלם לפועל את כל שכרו בזמן. שם, ט).
- כל מה שאמרנו שבעל הבית עובר על "בל תלין" הוא דוקא אם הפועל ביקש את שכרו. אך אם לא ביקש, אינו עובר. ויש אומרים שאמנם אינו עובר (על "בל תלין") אך עדין יש מצוה שישלם לו ביומו. וכן מובא מהאריז"ל שהתעכב מלהתפלל תפילת מנחה עד ששילם לפועל (ויש מסתפקים אם מחויב להפסיד תפילת מנחה כדי לשלם לפועל בזמן).
- פועל שעובד בערב שבת, צריך לשלם לו לפני שבת (ביאור הלכה בסימן רמב ד"ה לכבד).
- צריך לשלם לפועל אע"פ שלא ישאר לעצמו אוכל לענג את השבת (ביאור הלכה שם). כמו כן אם לא יהיה לו כסף לקנות לולב וכדומה, תשלום הפועל קודם. ואדרבה, הרי יכול ליטול לולב של אדם אחר (ויש מסתפקים באופן שהפועל לא צריך בדחיפות את הכסף, האם יכול לעכב את הכסף אצלו כדי לקנות לולב).
לסיום, שאלה למחשבה:
מדוע הקב"ה לא נותן לנו שכר המצוות בעולם הזה? מדוע אינו מקיים "ביומו תתן שכרו"?
יש לבאר שבאמת שכר המצוות הוא כל כך גדול עד שאי אפשר לקבלו בעוה"ז. אם כן, כיון שגם האדם מעדיף לשומרו לעוה"ב, איננו תובעים את השכר (מחילת ה'פועל') ואז אינו עובר על "בל תלין". אף על פי כן, הקב"ה רוצה לקיים המצוה של "ביומו תתן שכרו" ולכן אף שהקרן קיימת לעוה"ב, הקב"ה בחסדו נותן לנו להנות מהרווחים ('הפירות') של חלק מהמצוות, עוד בעוה"ז.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)