ט"ו באב לקט פנינים

מקור עצומו של שמחת היום[1]

אמר רבי שמעון בן גמליאל, לא היו  ימים טובים לישראל שהיו נוהגים בהם שמחה יתירה כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.

אמר רב יהודה אמר שמואל, יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. בתחילה כדי לשמור על נחלת כל שבט נאסרו נשואי בנות שבט אחד עם בני שבט אחר, כיוון שאם הבת תהיה יורשת נחלה כמו בנות צלפחד, שלא תסוב הנחלה לשבט אחר. לאחר דרשה מכתובים למדו שזו גזירה דוקא לבאי הארץ. אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל. לאחר שנאסרו שבט בנימין בנשואין עם שבטים אחרים בעקבות המעשה של פילגש בגבעה (שופטים י"ט-כ"א). רבה בר חנה אמר רבי יוחנן, דאמר יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר, עד שלא כלו מתי מדבר^[2] לא היה דבור עם משה. עולא אמר, יום שביטל הושע בן אלה פרודיסיות [שומרים] שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. רבי אליעזר הגדול אומר, מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא וקרי ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך [שהימים מתקצרים והלילות מתארכים] דמוסיף יוסיף, ודלא יוסיף יאסף [רש"י: מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו] (תענית ל' ע"ב).

חמישה טעמים ראשונים הם יצרו את קביעת היום טוב

כתב בעין אליהו ביאור אגדות הש"ס לרב אליהו שיק  וזלה"ק: בתוספות (תענית שם ד"ה יום שהותרו השבטים) כותב וזלה"ק: פירוש דהיינו יום טוב, עכ"ל. ולכאורה דברים תמוהין. והנראה בביאור דבריהם, עיין בבא בתרא (קט"ז ע"א) בעת שנצחו החכמים לצדוקים שלא תירש הבת עם הבן עשאו יום טוב. חזינן דהיכא דנתברר להם הדין עשאו יום טוב. אבל היכן מצינו שמחמת זה יהיה יום טוב אשר לא היו ימים טובים לישראל כאלה?!ולכן מפרש תוספות דמחמת זה הטעם לבד שנתברר להם הדין שהותרו לשבטים לבוא זה בזה, מחמת זה היה יום טוב, אבל לא היה לו יתרון משארי ימים טובים, וא"כ בעת הזאת שהותרו לא היה אלא יום טוב כשאר יום טוב. אך אח"כ שהותר שבט בנימין וכלו מתי מדבר וביטל הושע פרדיסיאות ונתנו הרוגי ביתר לקבורה, עשו יום טוב אשר לא היו ימים טובים לישראל כזה היום מחמת שנקבצו בו כל הדברים האלה ביחד. עכ"ל העין אליהו[3].

יום הכפורים תשובת הנפש טוב באב תשובה האומה

בעקידת יצחק לרב יצחק עראמה (פרשת ויגש שער ל"א) כתב וזלה"ק: לא היו ימים טובים לישראל וכו' וזה, כי כמו שהצום הגדול והקדוש ההוא וסדר עבודותיו וכפרותיו, היה עמוד גדול והכרחי להשיב הנפשות הנדחות והנהרסות מתוכן מצבם אל ענינן הראשון ולהעמידם על עמדם, וזולתו אי אפשר להתקיים לפי הכרח רוע הרכבתם, וכמו שאמר (תהלים ק"ל ג') אִם־עֲוֹנ֥וֹת תִּשְׁמָר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד. ככה היה היום ההוא שנתן בו שארית פליטה לבנימין, יום בשורה להשיב בנין האומה הזאת אשר כמעט נהרס ונותץ ממצבו, אל שלימות תוכן מצבו להקרא עליה שם ישראל שלם כבתחילה...עכ"ל עקידת יצחק.

עיקר סגולת יום זה שהוא מסוגל לנשואין

לא היו ימים טובים לישראל...וכן הוא אומר (שיר השירים ג' י"א) צְאֶ֧ינָה׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ. ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. (משנה תענית כ"ו ע"ב). מבאר רבינו יוסף חיים בבן יהוידע בסוגיתנו וזלה"ק: ...ונראה לפרש דהכי קאמר, בשלמא יום הכפורים יש בו טעם לדבר בו על ענין הנשואין, מפני שהוא נעשה יום סליחה ומחילה, יען כי הוא יום שנתנו בו לוחות שניות לישראל, שבהם נגמרו הקדושין של ישראל, ונשלמה מחילת עון העגל, ולכך נקבע אותו [יום] בכל שנה ושנה להיות יום סליחה ומחילה, ובזה יש טעם לדבר בו בעסק הנשואין, אשר בהם נמחלים עוונות האדם, דכל הנושא אשה נמחלים עוונותיו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי ביכורים ג' ג') על פסוק (בראשית כ"ח ט') ויקח את מחלת בת ישמעאל.וזהו כוונת המשנה שאמרה שהוא יום מתן תורה, כלומר שנתנו בו לוחות אחרונות שבהם נגמרו הקדושין של ישראל, ובהם נגמרה מחילת עון העגל, על כן יש טעם למנהג זה שנהגו לדבר בו בענין הנשואין שבהם נמחלים העוונות. אבל יום ט"ו באב מה שייכות יש בו למנהג זה שנהגו לדבר בו בענין הנשואין...? ומשני מפני שבו נתפשטה מצות הנשואין בקרב ישראל ביותר, שבו הותרו השבטים לבוא זה בזה, שנפתחו כמה פתחים לפני כל אחד ואחד מישראל לקחת משם אשה. ולכן אומרים ביום זה לבחור שא עיניך וראה בכל בתולה שתרצה, דאין אתה מוכרח ליקח אשה מקרובותיך דוקא, אלא תקח ממה שלבך חפץ.ובאמת זהו הטעם העקרי של יום זה לכולי עלמא, ושאר אמוראי כל אחד בא להוסיף מעלה יתירה לאותו יום, לומר ראוי יום זה לעורר בו שמחת הנשואין, מפני שזכה למעלה זו ולמעלה זו גם כן, אך כולהו מודו לטעם זה דאמר שמואל, שהוא משום דהותרו בו שבטים לישא כל אחד ואחד מכל שבט שיבחר...עכ"ל ה'בן איש חי' (מובא באוצרות חיים, מכלול תורת רבינו יוסף חיים זיע"א, מועדים ח"א עמ' שס"ו. הוצאת אהבת שלום ירושלים תשנ"ו).

ביום זה התחלת הארת הימים הנוראים בהשפעת טובה איש לרעהו

התפארת שלמה רדומסק כתב (מועדים מאמרי שבת נחמו וטו באב) וזלה"ק: ...יום שהותרו השבטים לבוא זה בזהץ הנראה לרמז בזה כי הימים האלו נקראים ימי הרצון, כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים שיהיה חפצו ורצונו לראות בטובת חבירו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות אשר חננו אלקים. וזה שאמר דוד המלך ע"ה בנעים זמירות (תהלים ד' ז'-ח') רַבִּ֥ים אֹמְרִים מִֽי־יַרְאֵ֪נוּ֫ ט֥וֹב נְֽסָה־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ ה'. נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ. כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ה' אותו בעושר וכבוד יהיה עומד ומצפה לראות זאת גם כן אצל חבירו. וגם בעניני עבדות הבורא בתורה וכל הענינים יהיה ליבו שלם כן עם רעהו, לראות בטובת חבירו כמו בעצמו. וזה פירוש (תהלים קמ"ה י"ט) רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם. פירוש כאשר הקב"ה רואה הרצון טוב אשר ליראיו לראות בטובת חבירו, אזי הקב"ה כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ב באב שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון להיות הכנה על ראש השנה הבא עלינו לטובה צריך להיות גם כן רצון כל איש כלול בחבירו להיות עומד ומצפה לראות בטובתו. וזה הרמז בגמרא שיום שהותרו השבטים לבוא זה בזה, פירוש שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובותו גם על חבירו...עכ"ל התפארת שלמה מרדומסק. 

רמז המחול והשמחה המיוחדת ביום זה האות הט"ו

בבני יששכר מאמרי תמוז אב (מאמר ד' בתולה במחול) מביא דברי האוהב ישראל מאפטא וזלה"ק: [לאחר סוגיית ט"ו באב ומחול הבנות בכרמים, מסיימת המסכת עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו']. ענין המחול הוא ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף, כן לא יהיה לצדיקים  לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה...והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות, וזהו הרמז לא היו ימים טובים לישראל כט"ו בא"ב, רמז כי אות הט"ו באל"ף בי"ת הוא אות סמ"ך שהוא עגול ואין בו ראש וסוף, והוא בחינת המחול, והוא היום טוב הגדול לישראל. ע"כ עפ"י האוהב ישראל.

וראה עוד דרושי הבני יששכר עצמו וכן בפרי צדיק מאמרי ט"ו באב, וכן בדרשות בית דוד לרבי דוד טעביל ממינסק תלמיד ר' חיים מוולוזין (דרוש ו'), וכן דרשות בית ישי לרה"ג הרב שלמה פישר שליט"א (דרשה לאלול אות ד' ודרשה לד' פרשיות) מועדי הראי"ה ט"ו באב. והריז'ינר אמר ביום זה עת רצון לפטור ולסלק כל הצרות והמעיקין מבני ישראל. חמש עשרה, הן כנגד חמש עשרה נשים המוזכרות ביבמות ד' ע"א הפוטרת צרות וצרות צרותיהן (כנסת ישראל מרוזין)