----------------------------------------------------------------------------------

לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת מסעי

במדבר לג, ב: ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, על פי ה': ש: מדוע חשוב לכתוב את מקומות המוצא והמסע, ומדוע עצם הכתיבה צריכה להיות ציווי של ה' (ולא יוזמה של משה או היסטוריון)? ת: רק ה' ידע מראש שהדרך לארץ המובטחת לא תהיה ישירה וקלה, ולכן הציווי בא מה' עוד מראשית המסע. רק משה יכול היה לדעת את כל המסעות, כי כל האחרים (חוץ מיהושע וכלב) מתו בדרך, ולא ידעו את כל המסעות ומה קרה בכל מקום.

לג, נו: והיה כאשר דימיתי לעשות להם – אעשה לכם: ש: מה ה' דימה לעשות להם, ל"יושבי הארץ"? ת: ה' דימה להוריש את יושבי הארץ מפני בני ישראל, ואם לא נוריש את כל יושבי הארץ, ה' מבטיח שיבוא עם אחר ויוריש אותנו מהארץ ("אעשה לכם"). המשוואה ברורה ומותנית מראש, עוד לפני הכניסה לארץ ("כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען"; פסוק נ"א).

לה, כה: וישב בה עד מות הכהן הגדול: ש: מדוע להתנות את שחרור הרוצח בשוגג מעיר המקלט דווקא עם מות הכהן הגדול? ת: כדי שגם הרוצח בשוגג וגם גואל הדם יידעו בביטחון כי תם מועד ישיבת הרוצח בעיר המקלט, צריך איזה אירוע חשוב ומסעיר שכולם יֵדעו עליו. כהן גדול היה רק אחד, והוא מוחלף במותו, וכולם אמורים לדעת על מותו. מות ראש שבט הוא לא דבר ברור, כי ראשי שבטים עשויים להתחלף כל כמה שנים.