נבחרו כאלה שרק טובת העם לנגד עיניהם, שהוכיחו כבר בעבר שמסרו את נפשם והיו מוכנים לשלם מחירים אישיים ואף לסבול לשם השגת טובתו של העם: "כי הם זקני העם ושוטריו - שידעת שהם זקני העם ושוטריו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצריים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך ע"י הנוגשים, שנאמר (שמות ה): 'ויוכו שוטרי בני ישראל', כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם" (רבנו בחיי שם פס' טז). בבחירתם זכו הזקנים להאצלת הרוח הנבואית ממשה. בכך יש גם סוג של צדק וסגירת מעגל כלפי אלה שמסרו נפשם על עם ישראל בשעבוד מצרים: " כי הם שהוכו בשבילם במצרים כדאמר: 'ויוכו שוטרי בני ישראל'. שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לגדולה ולכבוד ולרוח הקדש" (דעת זקנים מבעלי התוספות שם פס' טז).

המתכונת של הנהגת שבעים הזקנים שמשה מאציל להם מסמכויותיו ומרוחו. הגם שהיה בה ציווי אלוקי והיא נבעה מאילוצי המציאות היא גם ביטאה את אצילות נפשו של משה שמוכן לוותר על סמכויות ולהעבירם לאחרים (ויתור קשה מאד למי שנושא בשררה). גם כאן מתדמה משה רבנו לקונו, ומועצת שבעים הזקנים לבית דין של מעלה: "והנה משה נתעלה באותה עצה עלוי רב בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה שהם בית דינו של משה והוא הנשיא על גביהם ועליון על כולן" (רבנו בחיי שם פס' יז).