הפעם נעסוק בחולה הרשאי לצום [רפואית] אבל נוטל תרופות, באופן שגם בשבת מותר לו לצרוך אותן, כגון חולה שיש בו סכנה או שנפל למשכב, או שלוקח תרופה קבועה כך שגזירת סממנים אינה חלה עליו.

ככלל יש לברר עם הרופא אם ניתן לקחת את התרופה לפני כניסת הצום ומייד בצאתו, וכך להימנע מלצרוך אותה במהלך יוה"כ, למשל כפי שמקובל בסדרות האנטיביוטיקה.

כאשר אין אפשרות לדלג, והקביעות הכרחית, יש לנהוג כך: 

1.בתרופה שאינה ניטלת דרך הפה, כגון נרות- אין כל בעיה. לכן הסובלים מכאבי ראש עזים או בחילות חריפות, מומלץ שישתמשו בפתילות.

2.מותר לבלוע גלולות שטעמן מר דרך הפה ללא נוזלים או מים [הליכות שלמה,ה,ח]. אין בכך גדר של אכילה כי מדובר בדבר שאינו מאכל והנחשב כחתיכת עץ ואבן, ולכן אין כאן שאלה של "דרך אכילה" [שבעל "שאגת אריה" מחמיר בה] ולא של "הנאת מעיו" [הגר"ש ישראלי, מקראי קדש,ט, הערה קמ"ג]

3.כאשר אי אפשר לבלוע את הגלולה ללא נוזל, כי אינה נבלעת או שאינה יורדת בוושט, ואין לתרופה תחליף שלא בדרך הפה, וגם, כאמור, אין אפשרות לדלג, יש מתירים לשתות מעט [עד 35 סמ"ק] משקה מר עם התרופה. לשם כך ניתן לכתוש את הגלולה במים עצמם, או להכין מבעוד יום תמצית מרה של תה [למשל קמומיל]. במצב כזה אין לברך על השתיה שהרי אינה להנאה כלל.

4.תרופה שיש בה טעם –מציצה או סירופ, אסורה ביוה"כ אלא אם נצרכת להצלת חיים.

5.כאשר יש צורך לאכול לפני התרופה כדי שלא תילקח על "קיבה ריקה" אין להתיר אלא במקרה של פיקוח נפש.

גמר חתימה טובה ושנת בריאות ורפואה לכל הקוראים הי"ו