'מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות'(תענית כ ע"א-ב) (ובעיון יעקב פרש שראה בפניו הבעת שחיתות וכשגילה לו אותו האיש את חכמתו הבין שטעה-שכך פניו בטבעם והתחרט על שפגע בו)וניראה לא כ"ך מובן-וגם מה שראבר"ש דרש-שניראה כמו שמאשים את אותו איש תמוה(ולכן פרשו שדרש זאת על עצמו)?-וניראה שזה בא ברמז שכשחזר רכב על חמור  כעין ששולט על חומריותו(=חמור)וכן כמו המשיח שרוכב על חמור-שבא עם התמלאותו בתורה לתקן את כל העולם החומרי-ולכן גם על שפת הנהר כמו נהר שמטהר-וכאשר ראה אדם מכוער ביותר הבין שזה משום מעשיו ולכן שאלו שמא כל עירו כך-שכיון שמתנהגים כולם בצורה גרועה אז לא רואים בזה דבר רע-וענה לו האיש שילך ויודיע זאת לה' -ואז הבין שחטא וירד מהחמור ובקש סליחה-כיון שהבין שחטא שדיבר בצורה לא ראויה שהיה צריך ליזהר בכבודו-שאף אם הוא חוטא בכ"ז אין לבזותו-ולכן הבין שכשדעתו היתה גסה לא דייק בלשונו אלא מיהר לתקן את העולם-אבל הרצון לא בא בצורה טובה עם המעשה-שלא דייק בפעולתו(וזהו 'דעתו גסה' שלא ירד לדיוק)וכך יצא שביזהו ולכן אנשי העיר אמרו לו שימחל לו כיון שהוא אדם גדול בתורה (שבפשטות זה שלכן צריך יותר ליזהר בכבודו ולכן שימחל) שמה שאמר לו היה זה רק בכוונה לתקנו מתוך התורה שבו-וענה להם שמוחל בשבילם וגם שלא ירגיל בכך-שזה מראה שלא כ"ך מחל לו שלכן מחל דווקא בשבילם ועם דרישות(שלא ירגיל) ולכן מיד ניכנס ראבר"ש ודרש להיות רך כקנה-שהבין מהו אותו חטא של אותו אחד שכ"ך מכוער-מה החומרה שבו-שזהו שהיה קשה ולא מוחל-שהיה מעמיד על מידותיו-ולכן אחד כזה כרחוק מס"ת ותפילין ומזוזות-שכל הקדושה שבו(תפילין=עליו עצמו)ובביתו(מזוזות)ובכלל כל הקדושה(ס"ת) רחוקה ממנו-וזהו כ"ך מכוער , וניראה ע"פ זה לומר שבעניין של בין אדם לחברו יש יסוד של קדושת כל התורה (ולכן אמר הלל לגר שזהו כל התורה כולה)ולכן כפרה על חטאים קשורה בתורה-שלכן הסליחה ביוה"כ (אצל משה) ניתנה אחרי 40 יום של בקשת סליחה ו40 של מתן לוחות השניים-כעין מתן תורה פעמיים-אחד של בין אדם לחברו ואחד של בין אדם למקום-שהעגל נעשה ע"י פגם של אדם לחברו-שהרגו את חור וגם את אהרן היו הורגים ומתוך כך נעשה העגל-כרמז ששורש החטא של אדם למקום קשור לאדם לחברו-ולכן ביוה"כ ניתן סליחה וניתן הלוחות השניים-שביום זה נימול אברהם(פרקי דר"א כט) שזה סמל של היהודים-שמאחדם-וניראה שבר"ה פסקה העבדות מבנ"י במצרים(ר"ה יא,א)ובעבדות אנשים עצבניים וכדו' ולכן קרובים לריב-וכשפסקה העבדות אז עם הזמן נירגעו ויכלו להתאחד כבנ"י-וזה אולי היה ביוה"כ(ואולי לכן כשמשתחררים העבדים ביובל-לא עובדים מר"ה ומשתחררים לגמרי ביוה"כ)ולכן ניקבע כראוי למחילה-ולכן ביוה"כ הכה"ג ניכנס בשם כל בנ"י לקה"ק-כאחדות כל ישראל-וניראה אולי שיוה"כ מכפר על כל העוונות חוץ מבין אדם לחברו-כיון שבין אדם לחברו זהו יסוד ושורש הכפרה ולכן אם חטא בזה אין לו מחילה(ומן הסתם זה משפיע גם על שאר מחילתו) ולכן לא מספיק שלא יריבו אלא צריך ממש לפייס את חברו-לחזור לעניין האחדות ותיקון בין אדם לחברו-וע"י שיש כפרה בין אדם לחברו באה גם כפרה שה' מכפר-ו-י' תשרי כעין 10 של קדושות א"י-שבא"י יש עניין של ציבור שאין בחו"ל(לעניין תענית ציבור) ולכן ניראה שעיקר הכפרה היא בא"י ועיקרה בקה"ק שהיא שיא קדושת א"י וממנו מביאים קדושה ותיקון לעולם ולכן משם יוצא הכפרה(וזהו לשון של זהורית..)