"הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים" וגו' (תהלים קז,א-ג). "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על־ראשם" (ישעיהו נא,יא). 'וּפרִיקַיָא דַה' יִתכַּנשׁוּן מִבֵּינֵי גָלְוָתְהוֹן וְיֵיעֲלוּן לְצִיוֹן בְּתֻשׁבְּחָא וְחֶדוַת עָלַם תְּהֵי לְהוֹן דִּי לָא פָּסְקָא' (יב"ע). 'עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים צח, א): "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה"' (תנחומא "בשלח" סימן ה). בגאולה פורצת תפילת הודיה לה' על שגאלנו, שהצילנו מרעת הגלות וזכינו להיכנס לא"י. זה לא מקרי, אלא יש בזה עניין מהותי, שהגאולה היא גילוי שם ה' בעולם, ולכן קשור בשירת תודה לה' שבזה יש גילוי ה' בשירה. כל העולם נעשה מתוקן לה', ולכן כל המציאות שרה לה', כל הקיום של העולם על דורותיו נעשה שיר לה'. לכן מובן: 'תניא, אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'”, שר לא נאמר, אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה' (סנהדרין צא,ב). לעתיד יקומו המתים לחיים ויאמרו שירה, וזה נעוץ בשירה שאמרו בקריעת הים, משום שכל העולם לעתיד עומד ושר לה' על כל העולם כולו, בכל קיומו, שמתגלה שכל העולם מיועד לגלות שם ה' בעולם – לשבח ולפאר את ה'. לעתיד העולם כולו יהיה מתוקן, ולכן יתגלה בו כמו אצל המלאכים שאומרים שירה לה'. נראה שזה רמוז בשם 'משיח', מלשון שיחה, שגורם לבנ"י לומר שירה בעולם (משיח אחרים) ע"י הגאולה. לכן מובן שחזקיהו נענש על שלא אמר שירה: '(ישעיהו ט, ו) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" וגו'. א"ר תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם' וכו' (סנהדרין צד,א). אמנם חזקיהו לא אמר שירה, אבל למה בגלל זה שלא יהיה משיח? אלא שהמשיח במהותו קשור לשירה, ולכן כיון שחזקיהו ביטל שירה בעולם – שלא אמר שירה, הוא לא ראוי להיות משיח. לכן מודגש בטענת מידת הדין שלא עשה את דוד משיח אע"פ שאמר שירה, לומר שמשיח בן דוד קשור בשירה, ולכן אצל דוד התגלה שירה מרובה, בשל היותו שורש המשיח. שירה לה' פורצת כאשר רואים את ידו הגדולה של ה' שמצילה וגואלת אותנו, כמו שהתגלה בקריעת ים סוף: “וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'” וגו' (שמות יד,לא-טו,א). לכן המשיח הוא מבית דוד, שדוד בגימטירה 'יד', שהוא מגלה את יד ה' הגואלת, ומביא שירה לה' בעולם. דבר זה נעשה בחיבור של שמים וארץ, שמעלים את העולם בגילוי שם ה' הנסתר, לכן דוד הוא בן ישי, כיון שגילוי ה' בעולם בא ע"י התורה שמתומצתת בעשרת הדברות (לכן במתן תורה היה מעמד גילוי ה' גדול ביותר). ומי שמקדש ומתקן בעולם (ע"י התורה) נוחל שי עולמות: 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א). לכן דוד יוצא מ'ישי' – 'י (דברות) שי (עולמות)', שמעלים ומקדשים את העולם לה', מגלים את שם ה' בעולם (דוד-'יד') ואז באה שירה לה'. לכן גם שירת הים קשורה לשירה לעתיד ("ישיר”), שע"י גילוי ה' בעולם, מגיעים לתיקון וגאולה, ואז אומרים שירה שלמה, שבסיסה בשירה שאמרו קודם (בשירה ובתורה שנקראת שירה). אשרינו שזכינו להיות בתהליכי הגאולה, שחזרנו לארץ והקמנו שלטון יהודי בא"י (וחורבן ובניין הארץ חל ע"פ השלטון), ואנו אומרים שירה לה' על גאולתנו. לא כחזקיהו שאע"פ שהיה ת"ח גדול מאוד ומרבה תורה בעולם ('(ישעיהו י,כז) "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן". א"ר יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה'. סנהדרין צד,ב) בכ"ז כיון שלא ראה לנכון לומר שירה פגם בגילוי ה' בעולם ובעניין הגאולה, ולכן לא נעשה משיח. יש לנו ללמוד להיזהר לומר שירה על גאולתנו, ולא ליכשל בזה ח"ו, גם אם שומעים ת"ח שאומרים שהם הגדולים בתורה וטוענים שלא לומר שירה. באים חז"ל ומלמדים אותנו שלא לנטות אחרי טעות כזו, אלא לומר שירה לה' כראוי, כמו שהורו לנו רבותינו גדולי ומאורי הדור. ושנזכה לגאולה שלמה בבי"א.