'רב הונא בשם רבי יהושע בר אבין, ור' זכריה חתניה דרבי לוי בשם ר' לוי: אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי את למד מאיוב … אף במצרים כן: (תהלים עח, מח) "ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים", ואחר כך (שם קה, לג) "ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם", ואח"כ (שם, לו) "ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם". אף מחלון וכליון כן, בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם, ואחר כך (רות א, ה) "וימותו גם שניהם". ואף נגעים הבאים על האדם, תחלה הן באים בביתו, חזר בו טעון חליצה, וא"ל טעון נתיצה. הרי הן באים על בגדיו, חזר בו טעון כביסה, וא"ל טעון שריפה. הרי הם באים על גופו, חזר בו יטהר, וא"ל "בדד ישב"' (ויק"ר יז,ד). יוצא שיש כלל שהסדר של המכות שה' מביא על האדם, לא מתחילות ישר בגופו. לכן כשמגיע לאדם צרעת, זה מתחיל בנגע בביתו, אח"כ עובר לבגדו, ולבסוף בא על האדם עצמו. אולם לכאורה יש להקשות על זה מדברי הברייתא בגמ': 'כמאן אזלא הא דתניא: בית המנוגע, לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. כמאן – כר' אלעזר בר' שמעון. דתנן: ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא, עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים, בשתי כתלים, בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס' (סנהדרין עא,א). ממילא ע"פ שיטת ראב"ש אין מציאות של נגעי בתים, אם כך אז איך מתחילה הצרעת בנגעי בתים, אם אין כאלו בכלל? בפשטות אין זו קושיא כיון שזו דעת הברייתא, אבל יש חולקים על כך, כמו שמובא בהמשך הגמ': 'תניא, אמר רבי אליעזר בר' צדוק: מקום היה בתחום עזה, והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל, וראיתי מקום שמציינין אותו, ואמרו: אבנים מנוגעות פינו לשם'. יוצא שחלקו על השיטה הזו, והיה במציאות צרעת הבית, ממילא לא קשה, כיון שהמדרש הולך בשיטה שכן היה בית מנוגע – ואף מחמיר יותר, כיון שטוען שכל הנגעים מתחילים בנגעי הבית (כך שהוא הכי מצוי). אולי אפשר שהמדרש רומז לדעה הסוברת שלא היה ולא יהיה, שמביא כמה דוגמאות לכלל של ההדרגה, ומדוע מביא כמה דוגמאות? מאיוב למד שהסדר הוא קודם בממונו, אח"כ בבניו, ואח"כ בו. ממצרים למד שגם בממונו יש הדרגה ע"פ הקירבה אליו, שקודם הוכו הצאן שהם נמצאים רחוק בשדות, ואח"כ העצים שהם "בגבולם" שזה יותר קרוב (לכן מובן שגם בפרק עח מופיע הפגיעה בעצים, רק ששם לא מוזכר איפה הם, כך שאפשר ששם מדובר בשדות הרחוקים ממקום השדות של הצאן, שלא כבפרק קה שמדובר על העצים הקרובים לעיר ובחצרותיהם), ולבסוף הוכו הבכורות עצמם. (אמנם המהרז"ו מעדיף את הגירסה ברות רבה [ב,י], שמביא קודם את העצים ואח"כ את הבהמות, שבזה מובן שקודם מכה עצים שבלי חיות, ואח"כ את הבהמות שיש בהם חיות. אלא שבפרקי תהלים קודם מובא על הבהמות [עח,מח] ואח"כ על העצים [קה,לג], אלא שסידר ע"פ הכלל שלא נוגע בנפשות תחילה. אלא שאם כך אז לא מובן מניין לו ההוכחה לזה, כי אין ראיה בפס' אלא הוא מתקן ע"פ הסברא. אמנם בגרסאות כתה"י של ויק"ר יש בכת"י מינכן ובשני קטעי גניזה קדומים [גניזה4,ו-10] גירסה כזו – כמו ברות רבה. אולי אפשר להסביר שהכוונה בזה, שאמנם קודם מופיע בהמות [ב-עח] ואח”כ עצים [ב-קה], אלא שבפרק שמזכיר בהמות מופיע פס' קודם גם עצים, כך שמוכח שקודם הוכו העצים ואח”כ הבהמות. ומה שמביא ראיה מפרק קה זה כדי להדגיש ע"י הדימוי של “ויך”, שנאמר בעצים [“ויך גפנם”] ונאמר גם בבכורות [“ויך כל בכור”], כדי לומר שבזה ["ויך"] רמזה התורה שקודם מוכה הממון [עצים] ואח”כ הנפשות [בכורות], אבל מה הסדר בממון, זה קודם עצים ואח”כ בהמות שהם בעלי חיות, כמו שמוכח בפס' שבפרק עח). אולם מה מוסיפה הראיה ממחלון וכליון? בפשטות זה רק עוד דוגמה איפה מצאנו את הכלל הזה. אולם אפשר אולי שכאן בא לרמז לשיטה הסוברת שצרעת הבית לא היתה ולא עתידה להיות, לכן מביא גם דוגמה שיש רק שני שלבים – בממון ובאדם, שלא כשאר הדוגמאות שהיו שלושה שלבים. כדי לרמז שלמ"ד שלא קיים במציאות נגעי הבית, גם אצלו הצרעת מתבצעת ע"י שלבים – בשני שלבים – שמתחיל בצרעת הבגד (ממון) ואח"כ צרעת באדם. (אמנם יש כת"י [גניזה 10] של ויק"ר שמופיע כמו ברות רבה, שיש במחלון וכליון שלשה שלבים: ממון, מות אלימלך ואח"כ מות שניהם. אולם בכל שאר גרסאות כת"י לא מופיע אלא רק ממון ומותם. וגם בכת"י שמביא את מות אלימלך מובא 'ואח"כ מת הוא', כך שאפשר שרומז שכבר בזה התקיים פגיעה באדם עצמו – באלימלך שהיה חשוב כמותם, ולכן ביחס אליו נחשב ממון ואח"כ מיתה, שזה שני שלבים, אלא שגם מוסיף שהיה גם המשך במיתת בניו. אמנם ישנה גם גרסה בכת"י של ויק"ר [אוקפסורד3] שגם במצרים מביא רק שני שלבים – בהמות ובכורות [אלא שאפשר שמעתיק כתה”י בטעות התבלבל בין שני ה-'אח”כ ויך', ולכן דילג מהראשון לשני). לכן אע"פ שהויק"ר מביא את הסדר ע"פ הדעה שיש מציאות של צרעת הבית, בכ"ז מרמז על השיטה החולקת. אולי אפשר שלדעה שלא קיים במציאות צרעת הבית י"ל שאמנם אין מציאות שהבית נטמא, שתהיה צרעת ממש, כיון שצריך בצורה מאוד מסויימת, כמו שמעמידה הגמ' שזה ע"פ שיטת ראב"ש דווקא. לכן במציאות אין 'בית המנוגע', אבל יש מציאות של נגעים שמופיעים בבית שדומים לצרעת (רק שאין בהם דין צרעת הבית, כי לא נעשה 'שיראה כשתי גריסין' וכו'), שאותם הוא צריך לתקן (כי זה מחלה בבית), ולכן יש חלק של מכה בבית לפני הבגד וכו'. אולי אפילו זה חלק מהלימוד בצרעת הבית ('דרוש וקבל שכר'), שדורש שקודם מוכה הבית לפני הבגד – שזה לימוד בדרכי ה' בעולם, ולומד שמרמזים לו בזה משמים שהוא בדרך ללקות בצרעת ממש – שזה יתחיל בצרעת הבגד.
(לכתה"י:  https://www.biu.ac.il/js/midrash/VR/outfiles/OUT17-04.htm)