פרשת טהרה שבת הגדול

ברכת האילנות בניסן, רמז לת"ח שנמשלו לאילנות[1]

שבת זו שבת הגדול, בה אנו נצבים פתח שער זהר גאולתנו ויציאתנו לחרות עולם. בשבת הבאה עם כניסתה של שבת המלכה נתעטר בעטרת ערפילי טהר של ענני כבוד, בהתקדש חג פסח הבעל"ט. בחג הפסח 'כלי השרת' בו נעבוד עבודת מלכנו הוא הפה, מצות סיפור יציאת מצרים, אכילת המצה, שתיית ארבע כוסות. בטרם נפעל ונעבוד ב'עשה טוב' בשבת זו הרי שאנו עוסקים ב'סור מרע' סדר טהרתו של אדם שפגם ב'כלי השרת' שלו – בדבור.

מתוך העיסוק ב'סדר טהרה' נעיין בהארה חדשה בענין ברכת האילנות. ראשית נרקום ב'חוט זהב' את הקשר בין טהרת המצורע לברכת האילנות. כידוע האדם פגם בדבור, ותשובתו תהא בדבור. דברינו מכוונים למובא בתחילת ספר מעלות התורה לרבי אברהם ב"ר שלמה זלמן אחיו של הגר"א, וכך כתב: ...שמעתי מאחי הגאון ז"ל שבודאי דליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצוות רק תרי"ג ולא יותר, שאם כן מ'בראשית' עד 'בא' אין בהם אלא שלש מצוות. גם הרבה פרשיות בתורה שאין בהם שום מצוה, וזה הדבר אינו מתקבל. אלא באמת כל דבור ודבור בתורה שיצא מפי הגבורה הוא מצוה בפני עצמו...מה שהוזכר תרי"ג מצוות אינם אלא שרשים, אבל הם מתפשטים לענפים הרבה...ולכן נמשלה התורה לעץ, כמו שכתוב (משלי ג' י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. כמו שהעץ שרש אחד מתפשט לכמה ענפים, וכל ענף וענף לכמה שרביטים...לכמה פירות, וכל פרי יש בו כמה וכמה גרעינין יש בו כח להוציא אילן שלם עם השרשים והענפים...כן הוא בדבורי התורה והמצוות, כל דבור ומצוה כולל כל המצוות והדיבורים. [דרשו חז"ל (סוכה כ"א ע"ב) וְעָלֵהוּ לֹֽא־יִבּוֹל (תהלים א' ג') דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד - שנאמר ועלהו לא יבול.] ...ונראה דידוע שהאדם נמשל לעץ, כמו שכתוב (דברים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה, והדיבור שלו הוא הפרי. ועל כן נקרא ניב שפתים, מלשון תנובת שדה, כי זה הוא עיקר חיות האדם...בהמשך דבריו מבאר כי דבור האדם בתורה זהו פריו, ודבורי הת"ח בעניני עוה"ז בעניני חזוק וקיום הגוף הם כמו עלים השומרים לפרי. ועמי הארץ שאין בהם דיבור התורה שנקרא פרי, הם בגדר 'אילני סרק'.

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. (ברכות מ"ג ע"ב).

בספר אמרי שפר לרב שמעון דייטש[2] (מתלמידי החת"ם סופר זיע"א) זצ"ל כתב: ועל דרך אגדה יש לפרש בה רמז למה נקט ביומי דניסן לפי שהיה דרכם שכל ימי החורף היו מעיינים בתלמודם כל או"א בפ"ע [אחד ואחד בפני עצמו] ובניסן ותשרי היו מתאספין כל התלמידים לפני ראש הישיבה ומשננים תלמודם בפניו, וכדאיתא לעיל (ברכות י"ז ע"ב) סוף פרק 'היה קורא' דקחזי יקרי דאורייתא ב' פעמים בשנה. ועל זה אמר האי מאן דנפיק ביומא דניסן, ר"ל בזמן קיבוץ התלמידים, וחזא אילני דמלבלבי, אילני ר"ל התלמידים. עיין סוף פרק הרואה (ברכות נ"ז ע"א) הנכנס לאגם וגו'. והכי נמי פירושו דקחזי ת"ח דקא מלבלבי שכולם כעדי לבשו שמועות שמעתתא קשיא ופירוקא חריפות מחוירות צהירות ובהירות חדשות גם ישנות, ולכן מברך עלייהו 'שלא חיסר בעולמו' שאינן מניחין שמועה  שלא יפרשהו.

ועפ"י פשטות יהיה ג"כ נכון כי העולם ומלואו שנברא לכאורה לאין צורך הוי, ומה הנאה יש להקב"ה בעולמו שברא כל אלה שיבואו הטליינים וימלאו כריסם ממגדי שמים, אך כשתלמידי חכמים בעולם עוד כבר לא הוה ברייה שלא לצורך, כי צריכין הת"ח להתפרנס והכל בשבילם נקרא שיעסקו בתורה ויהיו נהנים מן העולם וא"א שיהא דבר אחד חסר מהעולם, שאם יחסר לחמו יגרום ביטול תורה. והיינו פירוש הברכה ברוך שלא חיסר בעולמו כלום ולמה צורך וברא בו בריות טובות - היינו הת"ח, דכשעוסק בתורה פניו נראות [טובים] כמו רבי יודא בר אילעאי ורבי אבהו, חכמת אדם תאיר פניו (נדרים מ"ט ע"ב) ואילנות טובות - היינו הת"ח הגדולים וראשי ישיבות כמו שאמרו יתלה באילן גדול, וזהו שתקנו להנות בני אדם שכל אדם נהנה מהן בתורה ומהברכה ושפע שמשפיעים טובה בצרכי עוה"ז בכל מיני תבואה ממגד ארץ ומלואה, ובאים בני אדם ונהנים מהם. עכ"ל האמרי שפר לרב שמעון דייטש זצ"ל.

אאחוז בשיפולי גלימתו הגדולה ואוסיף, כי ברכת האילנות היא על עצי פרי בדוקא, ועפ"י  דברי 'מעלות התורה' שהובאו לפני כן, הרי שדוקא דבורם של הת"ח הם המשולים לפירות קודש הללוים, לעומת עמי הארץ שנמשלו לעצי סרק. ויה"ר שלא אומר דבר שאינו הגון וראוי.

נגעי בתים על צרות עין, פתיחת ליל הסדר תשובת המשקל

כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם

בכלי יקר מבאר ...והקרוב אלי בזה שעיקר הטעם בעבור צרות עין, כמו שאמרו רז"ל (ערכין ט"ו ע"א) מן פסוק 'ובא אשר לו הבית' זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן לו ה' אחוזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו לאחרים, כי 'לי הכסף ולי הזהב אמר ה' (חגי ב' ח') וכל מה שאדם נותן לא משלו הוא נותן אלא משולחן גבוה קא זכי ליה [עפ"י קדושין נ"ב ע"ב ועוד] לכך נאמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה, כי אם ימין ה' רוממה, לתת להם נחת גוים, ואין מקום לצרי עין לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה...וא"כ דין הוא שתתנו משלו לעניי עמו, ואם לא תשמעו בקול דברו ותהיו מן צרי העין המיחסים האחוזה אל עצמם אז וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם....לכך נאמר מיד וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת [וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת] זה שייחד לו לעצמו לומר שבכוחו ועוצם ידו בנה ביתו...עכ"ל הכלי יקר.

עפ"י דבריו ובהמשך להם, אמר המלקט לקשור זאת לתחילת ליל הסדר הבא עלינו לטובה. בפתיחת ההגדה אנו אומרים מזמינים: כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח, פתיחה זו עפ"י דברי הגמרא (בבא בתרא י' ע"א) וזלה"ק: תניא, ר"י [רבי יהודה] אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. בהגדת ברכת השיר למהרא"ל צינץ כתב וזלה"ק: מה שנהוג בחג להרבות בצדקה ומנות אורחים הוא עצמו מחמת שיצי"מ הוא סימן לכל הגאולות...והלילה הזה הוא התעוררות עצום לגאולתנו ופדות נפשנו...ולזה נצטוינו להרבות בצדקה וחסד בעת ההיא שהיתה הגאולה [בהערות המלהב"ד מכון ספרי המהרא"ל צינץ מביא דברי החיד"א בשמחת הרגל עפ"י מדרש שכשיצאו ממצרים כרתו לעשות חסד זה עם זה, עפ"י דברי רבינו בחיי שהשעבוד היה בגלל שהיו צרי עין ולא עשו חסד זה עם זה, ו'צרי עין' בגימטריה ת"ל מספר שנות הגלות.]...והלילה הזה מכוון להיות הצדקה מקובלת ולעורר הגאולה...עכ"ל המהרא"ל צינץ.

עפ"י דבריו וקישור לדברי הכלי יקר יוצא נפלא ביותר סמיכות תקון צרות העין הנלמדת בפרשתנו, לענין הגאולה בפסח והזמנת האורחים, בתחילת ליל הסדר להראות שאיננו צרי עין וכפי דברי החיד"א ורבינו בחיי שהובאו  לעיל.

הגליון נערך בחסד ה' יתברך וטובו ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א