"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג,ח). '"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּיּוֹם הַהוּא". אִי בַּיּוֹם הַהוּא, יָכֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה", בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ עַל שֻׁלְחָנָךְ. "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שְׁמוֹת יב,כו) "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" אֶלָּא זֶה בֶּן רָשָׁע הוּא, שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, אַף אַתָּה, הוֹצִיאֵהוּ מִן הַכְּלָל! "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", לִי וְלֹא לָךְ! וּלְפִי שֶׁהוֹצֵאתָ אֶת עַצְמָךְ מִן הַכְּלָל, אִלּוּ הָיִיתָ שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל' (מכילתא מסכתא דפסחא, פרשה יז). '"בעבור זה" – בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו. "עשה ה' לי" – רמז תשובה לבן רשע לומר עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל (מכילתא)' (רש"י). הפס' כאן מרמז על התשובה לבן הרשע, שלא היה ראוי ליגאל בשל שהוציא עצמו מכלל בנ"י. לכן מובא בהקשר ל"בעבור זה" שיצאנו בשביל לקיים את מצוות ה', כמו פסח מצה ומרור אלו שמונחים לפניו, שזה מודגש נגד הבן הרשע שלא רוצה לקיים את מצוות ה', ולכן לא היה נגאל. לכן גם נאמר בסמוך: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה" (פס' ה), כרמז לנאמר אצל הרשע: "והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם" וגו' (שם יב,כה-כו). שנאמר על הזמן שיגיעו לא"י יעשו פסח, ונאמר בלשון עבודה – שכנגד זה הרשע שואל מה העבודה הזאת לכם. אבל מודגש שהסיבה שלא היה יוצא ממצרים זה משום שהוציא את עצמו מן הכלל, לא בגלל שהוא רשע, אלא בגלל שהוציא את עצמו מכלל בנ"י. בפשטות הסברה היא שכל זמן שרואה את עצמו כחלק מבנ"י, אז עוד יש סיכוי שישוב בתשובה, שהרי גם בנ"י היו אז במ"ט שערי טומאה ובכ"ז עתידים לשוב לה' בתשובה. אבל כשפורש מבנ"י, אז זה כבר אבוד, הוא כבר נטמע במצרים. בהגדה נאמר: 'וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר', ובמכילתא נאמר: '.. וכפר בעיקר' (מכילתא שם, יח). ששניהם זה עניין אחד, שהיציאה מכלל בנ"י באה יחד עם כפירה בקב"ה, שאי אפשר לנתק ביניהם (שמהותית בנ"י קשורים עם האמונה בה', שאנו בניו של ה' ומלמדי האמונה בה' בעולם), ולכן מצד אחד זה 'וכפר בעיקר' שגם לא רוצה ללכת אחרי ה' בשל שכופר בו, ולכן לא ראוי ליגאל, אבל זה בשל שהיציאה עצמה מבנ"י היא מאוחדת עם כפירה בה' ('כפר בעיקר'), ולכן כשפרש מבנ"י זהו כפירה גמורה בה' ללא דרך חזרה. לכן בפס' זה מופיע ב"מה העבדה הזאת לכם", שיש בו כפירה בה' ("מה העבודה הזאת") ויחד עם זה ניתוק מבנ"י ("לכם"), שזה בא יחד (שזהו משפט אחד) שקשור זה בזה, שהכפירה באה יחד עם הניתוק מבנ"י. אולי יש רמז בפס' שהיציאה מבנ"י זהו החומרה של הרשע שלכן לא היה ניגאל, שהפס' אומר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", ולא מופיע קודם שהבן שואל משהו, לכן למדו חז"ל שיש גם בן שאינו יודע לשאול. אלא שאם כן מדוע עונים לבן הזה את התשובה לרשע? אלא שהמילה "לי" יכולה להתפרש כ-לי ולא לו, ויכולה להתפרש כסיפור של האדם מה עבר עליו (שגם זה נאמר בלשון "לי", שה' עשה לו, וכן בכל דור רואה עצמו כנעשה לו). לכן כלפי הבן שאינו יודע לשאול זה בא בצורת סיפור, אבל כלפי הבן הרשע זהו הדגשה של לי ולא לו. אולם מדוע נרמז דווקא כאן ביחד עם הבן שאינו יודע לשאול? אלא שבא לרמז שמדובר על רשע שכזה שהוא הוציא את עצמו מכלל בנ"י, ולכן כביכול שאינו בא לשאול כי לא נמצא אצל בנ"י, אלא הלך כביכול להתערות עם שאר הגוים. לכן הוא שואל כרשע "מה העבודה הזאת לכם" כשבעצם עיקר הדגש הוא שהוא כבר כביכול אינו איתנו יותר, ולכן התשובה היא שלא היה נגאל בשל שפרש מבנ"י. גם בפס' של האמירה של הרשע נרמז, ששם נאמר שעונים: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" (שמות יב, כז). שמדוע אומרים שוב "ואת בתינו הציל"? בפשטות זה כדי לומר שלא היה שום משחית, שלא רק שה' פסח על בתינו, אלא גם משחית אחר לא בא לפגוע בנו אותו זמן. אולם אולי בא לדייק ש"את בתינו הציל" משום שה' "פסח על בתי בנ"י", שזה היה קשור לכלל בנ"י, שה' הצילנו בהיותנו קשורים לכלל בנ"י, אבל אתה הרשע שמנתק עצמך מכלל בנ"י, לא היית נגאל בזה. (ואמנם בפועל לא מתו אז מבנ"י, גם לא הרשעים, אבל זה כיון שמתו כבר קודם במכת חושך כדי שלא יראו המצרים שמתו מבנ"י אז).