"בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים" [ר"ה,י,ב] קביעה זו היא לכל דעות התָנאים. בהתאם לכך, וע"פ דברי הזוה"ק שתפילה על חולים ועקרות בר"ה מתקבלת, כתבו אחרונים שמותר להוסיף בקשות פרטיות בראש השנה, בפרט על חולים ושבויים ועל פרי בטן, ובבחינת "אם לא עכשיו –אימתי?"... ובמטה אפרים כתב שבאמירת "מי שברך" לחולה בר"ה אין מוסיפים "יו"ט הוא מלזעוק" כבשאר ימים טובים, שהרי אדרבה -זה הזמן לזעוק!

אלא שגם ראש השנה בכלל הימים הטובים שמצווה לשמוח בהם, כמפורש בנחמיה ח', וידועים דברי הגר"א שאין לבכות בר"ה [מעשה רב,ר"ז]. ומנגד- האר"י נהג לבכות והוסיף שהנמנע מכך "אין נשמתו טובה ושלמה" [הובא בבאר-היטב,תקפ"ד,ג]

ברם נראה שאין כל סתירה בין הדברים. עיקר עניינו של ר"ה הינו המלכת ה' בעומק ובמוחלט, וזה נעשה בתקיעות וב"מלכויות זכרונותושופרות". כל זה צריך לבוא מתוך רוממות של שמחה "וגילו ברעדה", וככל שדרגת הקרבה והדביקות של המתפלל גבוהה יותר, כך תגדל התרגשותו ותבוא לידי ביטוי בבכי [האר"י]. לעומת זאת -אין להיעצב ולהגיע לבכי הבא מתוך צער ויגון [הגר"א]. כיוצא בזה בתפילות הפרטיות: 1.אין להפריז ולהרבות בהן [תוספת בלבד] 2.אין לעשותן מתוך עצבות וצער, אלא מתוך תקווה ושמחה ממש! 3.הן צריכות לבוא מתוך תפילה על כלל ישראל.וכך מבוארת בזוהר [בשלח] תשובתה של האישה השונמית לאלישע הנביא שהתעניין מה חסר לה "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנכִי ישָׁבֶת" שבשעת הדין אל לו לאדם לפרוש מהכלל ולהתפלל על עצמו אלא: יבקש על הכלל ועל הזולת ובכך יעורר יותר רחמי ה' שגדולים הם על עמו!

ויהי רצון שיקבל ה' ברחמים וברצון תפילותינו ותקיעתנו