דבר תורה  לאור המקדש

פרשת פקודי - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

בסיכום שמגיש משה בפני העם בענין ההוצאות על המשכן מתברר, שנשארו עודפים מן התרומות ומשה מסביר מה נעשה בעודפים אלה (דבר שאינו שכיח שאוספי תרומות מדווחים לציבור מה נעשה בכספם. בוודאי שאין רגילים למסור על עודפים שנשארו).

            ארבעה דברים נוספו למשכן כתוצאה מן עודפים:

            א. ווים לעמודים: ידוע הוא מה שאמרו חז"ל על הווים לעמודים: "ואת האלף ושבע מאות ..." (שמות לח כח) ודרשו חז"ל בתנחומא (שם ז. וראה תורה שלמה עמ' סה) שנזכר בעת החשבון שנשארה יתרת כסף ומסר על כך לציבור.

            ב. בית מדרש לסנהדרין: ראה בתחילת הפרשה: "אלה פקודי המשכן - משכן העדות". ובמדרש רבה שם בתחילה מוסבר שמשה עשה 'שני משכנות' אחד משכן לשכינה ואחד למדרשו של משה. ראה תורה שלימה (עמ' נו פיסקה טז והמקורות). על כל פנים מיתרת הכסף עשה משה גם משכן לבית דינו - כמין 'לשכת הגזית' לסנהדרין. (וראה 'תורת המקרא' לרב גורן זצ"ל על פרשה זו).

            ג. 'בגדי שרד: נראה שגם נותר צמר צבוע תכלת ארגמן ותולעת שני. מיתרה זו עשו 'בגדי שרד', כי זו משמעות המלה 'שרד', כלומר, מה ששרד מתרומות הצמר. (ראה שמות לט מא, ועוד) כלומר בגדים ללויים, (ראה 'ספר המקדש' עמ' … וכן 'מעלין בקודש' ח).

            ד. כיור נחושת: באשר לנחושת, לא נאמר במפורש מה עשו בה, ונראה, שעשו ממנה את הכיור העשוי נחושת (ראה שמות לח, ל). ומה שנאמר לעיל לח, ח. שעשו את הכיור מן המראות הצובאות, יש לומר, שזו תרומה נוספת שנתרמה לענין זה.

            נמצינו למדים, כיצד יש לנהוג ביתרה כספית. כן הננו למדים שיש מקום לאמנים ולעוסקים במלאכה לחדש 'רעיונות' ולהציע 'שיפורים', וקיים 'חופש אמנותי' מסוים בבנין המשכן והמקדש, להוסיף דברים בהתאם לצורך.