"לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט,יח). 'כתיב "לא תקום ולא תטור את בני עמך". היך עבידא? הוה מקטע קופד, ומחת סכינא לידוי, תחזור ותמחי לידיה?. (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבה אומר: זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: (בראשית ה) "זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה' (יר' נדרים ט,ד). היר' מסביר כיצד אפשר לקיים את "לא תקם ולא תטר”, שלכאורה זה קשה מאוד לעמוד בזה. לכן מסביר היר' שהיחס שלך לחברך צריך להיות שתדמה ששניכם מאוחדים, כמו שני ידים של אותו גוף, שגם אם פגעה היד האחת בשניה, היד השניה לא תבוא ותפגע חזרה בראשונה. בפשטות הביאו דוגמה של יד שפוגעת ביד השניה, כיון שזה דבר מצוי, ולכן הובא כמשל המובן ומצוי אצל כל אדם. אולם נראה שיש כאן רמז גדול יותר, שבא לרמז שכל אדם ישראלי הוא שליח של ה', כעין יד ארוכה של ה'. שאמנם מתגלה בשליחויות שונות, שלכל יהודי יש יעוד אחר בעולם, אולם כולם הם שליחי ה'. לכן בעצם כשאתה בא לפגוע בחברך, עליך לדעת שאתה בעצם בא לפגוע בשליח ה', ושאתם מאוחדים בקדושה. ולכן כמו שלא הייתה פוגע בעצמך, כך אל תפגע בחברך שהוא כמוך ממש, שמהצד הרוחני שניכם מאוחדים, וכן בפגיעה בחברך אתה כביכול פוגע ביד ה'. לכן המשך הפס' הוא "ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, שתדע שחברך הוא כמותך, שניכם זהו אחד – כאדם אחד, שחברך הוא כמותך ממש, ובשניכם יש את החיבור לה' – "אני ה'”. לכן מביא היר' שר"ע אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" זהו 'כלל גדול בתורה', כיון שהתורה מתקיימת ע"י אחדות כל בנ"י, שיחד מקיימים את כל התורה, יחד מגלים את גילוי ה' בעולם. (בנוסף לפשטות שהיר' הוא על המשנה שמובא בה: 'ואומר לו: אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא יט) "לא תקום", ועל "לא תטור", ועל "לא תשנא את אחיך בלבבך", "ואהבת לרעך כמוך", "וחי אחיך עמך"' וכו'. כך שזה נאמר בהקשר לדברים שונים שנאמרו במשנה). במשל היד חותכת בשר, שזה גם כרמז שהסיבה של הפגיעה ביד האחרת זה בעקבות הקשר לחיתוך הבשר, כרמז שהסיבה שחברך התנהג שלא כראוי זה משום הקשר לבשר, לחומרי, שהוא היה קשור אליו ולכן לא שם לב לחיבור של שניכם בקדושה, שחברך ראה רק את הבשר שמופרד בניכם. לכן חשוב ביותר שאתה לא תהיה כמותו, אלא תדגיש את הצד הרוחני – את היותכם מאוחדים בנשמת כנסת ישראל, וממילא לא תפגע בחברך בשל אהבתך את חברך כמותך ממש – כאדם אחד ממש. גם נראה שאם אתה לא תתנהג כמותו, אלא לא תתנקם ולא תנטור, אז גם הוא בסופו של דבר יושפע מהחיבור הקדוש הזה שמודגש ביניכם, וגם הוא בסופו של דבר יתנהג כמו שצריך. אולי זהו שמובא דברי בן עזאי שיש דגש של "זה ספר תולדות אדם", שהחיבור הרוחני ביניכם יגרום להשפעת הקדושה ביניכם, שזהו שבפס' הזה מובא שה' ברא את האדם – שזהו הצד הרוחני (“בדמות אלקים עשה אתו" [בראשית ה,א]), ומובא מיד בפס' המשך הדורות, כרמז להשפעה הלאה באנשים.