"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד)

בהקמת המשכן אנו רואים שהקדוש ברוך הוא בוחר להתגלות דווקא באמצעות ענן. זו לא הפעם הראשונה, כבר בפרשת 'בשלח' נאמר (שמות יג, כא): "וַה' הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ", ולקראת מתן תורה אומר ה' למשה (שם יט, ט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן". בדומה לכך, הקדוש ברוך הוא מתואר במקרא כמי שמתגלה בערפל (שם כ, יח): "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים", וכדברי שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש הראשון (מלכים א, ח, יב): "ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל".

מדוע הקדוש ברוך הוא, שאין לו גוף וגם לא דמות הגוף, בוחר להתגלות דווקא בענן ובערפל?

הרמב"ם דן בכך במורה נבוכים (חלק שלישי, פרק ט) - תמצית דבריו, שהחומר מונע מאתנו להשיג את המציאות הרוחנית. לכן, גם כשאנו מנסים לתפוס את הקדוש ברוך הוא באמצעות השכל שלנו, אנו "נחסמים", בגלל הווייתנו החומרית.

לכן "הענן והערפל" הם המשל המדויק לטיבה של השגתנו את הקדוש ברוך הוא – אומנם הוא קיים, אך אל לנו להשלות את עצמנו שבכוחנו להשיג אותו, מהותו לעולם תישאר נסתרת מאתנו, וכמאמרו (שמות לג, כ): "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי".

קשה לעבוד אלוקים מסתתר, שאנו יכולים לראות את פעולותיו, אבל לעולם לא אותו עצמו. לכן האדם בקטנותו מחפש דברים מוחשיים כדי להיתלות בהם. אך תמיד עלינו לזכור את משל "הענן והערפל" - "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן".

על כן סימן זה יהא נקוט בידינו: כל מי שמנסה לצייר את הקדוש ברוך הוא כאילו הוא מונח בכיסו, כל מי שעושה את עצמו כאילו הוא יודע דעת עליון, הוא בהכרח רחוק מהשם יתברך. רק מי שעומד בענווה מול האינסוף, רק מי שזוכר שאלוקי אמת מתגלה רק בענן ובערפל, כלומר הוא תמיד נסתר מאתנו - הוא הקרוב באמת אל ה'.

מי שחושב שהוא קרוב – רחוק הוא, רק מי שיודע שהוא רחוק – הוא הקרוב.

אנו חיים בתקופה שבה התרבות הפכה להיות בוטה וגראפית יותר מאי פעם. לא משאירים דבר ליד הדמיון, כל הגירויים מוטחים בנו במלוא העוצמה, ברזולוציה שהולכת וגוברת ובקול רעש גדול. החיים מצטמצמים למה שניתן להעביר בתמונה, עולם הרגש העמוק של האדם מצטמצם למה שניתן לבטא באימוג'י. תרבות זו מרחיקה אותנו מן השקט, הענווה וההקשבה הדרושים כדי להתקרב אל ה'. עלינו להגביל אותה, אם איננו רוצים לאבד את היכולת המופלאה שניחנּו בה להיפגש עם מה שמעבר לחומר ולהשגה חושית, להיפגש עם ריבונו של עולם.

כך הוא המשכן שלנו. אין מה לראות, רק ענן. מול תרבות אלילית שמציעה לנו סיפוק מיידי, אמונת ישראל מציעה לנו התעלות אינסופית, שכרוכה במוכנות להכיר בכך שיש משהו שהוא הרבה יותר גדול מכל מה שאנו יכולים להעלות על דעתנו, ודווקא משום כך – לעולם לא נוכל להשיגו.