'דלמא: רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי”. כך בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך (אסתר ו) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך (שם) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך (אסתר ח) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות”, ואח"כ (שם) "ליהודים היתה אורה ושמחה”' (יר' ברכות א,א). בפורים יש רמז לגאולתנו, כמו שמדגיש מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' אדר 'פורים כדגם לגאולתנו') שפורים מלמד שהגאולה באה קמעא קמעא, ובהסתר פנים, ומתוך הצרה צומחת הישועה (ראה שם). אולי הסיבה שפורים מרמז על הגאולה, זה משום שבעקבות פורים יצא מאסתר המלך דריוש האחרון ('אמר רבי יהודה ברבי סימון: דריוש האחרון, בנה של אסתר היה. טהור מאמו וטמא מאביו' וכו'. ויק"ר יג,ה) שהוא נתן את האישור להמשיך לבנות את המקדש (וכן בזמנו עלו עזרא ונחמיה לארץ), ולכן ראו בו תהליך גאולה מהגלות, וכיון שיצא מאסתר ממילא יש בכל סיפור אסתר חלק של תהליך לגאולה. אמנם בפשטות משמע שכיון שנגאלו מצרה, אז אפשר ללמוד מזה על גאולה מצרה – מהגלות (שהיא צרה הגדולה ביותר). אולי בפורים יש חיבור מיוחד לגאולה השלמה, ולכן הוא לא יתבטל לעתיד – כיון שקשור לגאולה שלעתיד: 'ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל, מה טעמא (דברים ה) "קול גדול ולא יסף". רשב"ל אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל, נאמר כאן "קול גדול ולא יסף" ונאמר להלן (אסתר ט) "וזכרם לא יסוף מזרעם". הלכות (חבקוק ג) "הליכות עולם לו"' (יר' מגילה א,ה). אמנם בפשטות נראה שלא יתבטל כיון שע"י פורים קיבלו על עצמם את התורה מרצון (שבת פח,א), ולכן זה כעין חלק שקשור בחמשה חומשי תורה (כמו שהלכות זה חלק מהתורה. ולכן גם במגילה יש דינים כעין ס”ת [שבת קטו,ב. רמב”ם מגילה ב,ט]). הסיפור ביר' היה כשהלכו בבקעת ארבל, אולי הודגש המקום, לומר שיש כאן קשר לא"י (שהסיפור הוא בא”י), שהגאולה קשורה בא"י (שקיבוץ גלויות הוא חלק מתהליך הגאולה). וכן שבגאולה הארץ נותנת את פירותיה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו''. (סנהדרין צח,א), ועל ארבל נאמר שהחיטים שלו היו פעם בעלי שפע רב ('א"ר חייה בר בא: סאה ארבלית היתה מוצאה: סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה מורסן, סאה סובין. וכדון, אפילו חדא על חדא לא קיימא'. יר' סוטה ט,יג). דבר זה התגלה בימנו, שעלו לארץ והפריחו את השממה. נראה שכיון שפורים מלמד על תהליך הגאולה, אז יש בו עוד דברים המרמזים לימנו. בפורים היה הסתר כפול, הסתר אחד הוא שהינו בגלות, וההסתר השני הוא צרת המן (חידושי אגדות למהר"ל. חולין קלט,ב). כך גם בדורותינו לפני קום המדינה היתה צרה נוראה של הסתר פנים בגלות (שזה גם גלות וגם צרה). אולם גם הלימוד הוא מהפס' “ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא,יח), שבפשטות משמע שזה הסתר גדול (וכך משמע מפשט רש"י בחולין [שם]: 'למעשה אסתר – הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות') כך ששני ההסתרים הם כעין אחד (שבא לבטא הסתר גדול שהוא מביא להרבה צרות [כמו שהפס' הקודם אמר “ומצאוהו” וגו']. כך שאין חילוק בין "הסתר" ו"אסתיר"). נראה שכך גם בלימוד של הסתר כפול, של צרת הגלות וצרת המן, זה שני דברים שהם אחד, שכיון שהיו בגלות באה להם הצרה הזו, שאילו היו בארץ לא היה מרדכי מתגרה בהמן, ולא היה קורה כל המקרה. כך גם בדורותינו בהסתר פנים הגדול שבשואה, אלו שעלו לארץ ניצלו, ואולי אילו היו עולים כולם, לא היתה מתגלגלת השואה כלל. גם חלק מחטאם היה שהשתתפו בסעודת אחשוורוש (רש"י. אסתר ד,א [ואסת”ר ז,יג]), שהיא היתה לחגוג שלא יגאלו (מגילה יא,ב). כך גם לפני השואה היו רבים שהתנגדו לעלות לא"י. בעקבות נס פורים, נקבע שושן פורים בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כך שקישרו לא"י, וכך גם בדורותינו בעקבות השואה התגבר הלחץ ועלו לארץ, והקימו הגנה (כעין מוקפות חומה) וכבשו את הארץ (כעין הכיבוש במלחמה בימות יהושע בן נון). בסעודת אחשוורוש נהנו יחד בשתיית יין יהודים עם גוים, שזה מקרב בניהם ('ועל יינן משום בנותיהן'. שבת יז,ב), ובסעודה הזו כעין הכריזו ששמחים שלא יגאלו (שלזה עשה אחשוורוש את הסעודה, לחגוג שלא יגאלו). כך גם היה המצב באירופה לפני השואה, ובפרט בגרמניה, שיהודים ניסו להיות ככל הגוים, להשתלב עם כולם שלא יהיה הבדל בין יהודי לגוי, ואף ראו את מקומם בגלות, שטענו ש'ברלין היא ירושלים'. לכן משם (גרמניה) יצאה הרעה (כמו שבעקבות סעודת אחשוורוש בשושן, התגלגלה הגזרה משושן לכל שאר המקומות). בתהליכים של ימנו, ישנם כאלו שלא רואים את יד ה', אלא כביכול הכל מקריות – והעובדה שזה נעשה ע"י אינם שומרי תורה ומצוות, ולכן כביכול אין בזה את רצון ה'. (חוץ מעצם הטענה שהיא במקצת חוצפה, שהם קובעים לה' איך לגלגל בעולם כרצונו) באה אסתר ומגלה שגם אם נראה כלפי חוץ כעין רעה, שאסתר חיה עם גוי, שזה דבר שאינו ראוי, וקרוב לחטא (שאם היא רוצה להיות איתו זהו חטא חמור ביותר), בכ"ז ה' גלגל דרך כך את הגאולה מפורים, וכך גם בימנו גלגל את הגאולה דרך כאלו שאינם מתנהגים כראוי (אם כי ודאי שהיו דתיים רבים, כך שעצם הטענה שזה פסול בשל שנעשה ע”י חילונים, כלל אינו מתחיל, שהרי לא נעשה רק על ידם). גם כלפי חוץ נראה כאילו האומות עשו לנו טובה ונתנו לנו אישור לבא לארץ ולהקים מדינה, אולם מגלה לנו מגילת אסתר: 'ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם, משמש קדש וחול' (אסת"ר ג,י). שזה בא ללמדנו לפקוח עיניים ולראות שה' פועל גם דרך האומות, שגם דרכם יד ה' פועלת, ומי שהוא עם עינים פקוחות רואה את יד ה' הגדולה המוסתרת דרך הטבע, ופועלת דרכו, גם אם לא נעשים ניסים גלויים ה' מקדם בעולם את הגאולה (להבדיל מאותם החושבים שהגאולה נעשית רק ע”י ניסים גלויים). בפורים המלחמה היתה מול עמלק שהתעורר כדי להשמיד את ישראל בשנאתו (ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים'), כך גם בשואה התעוררו שונאי ישראל להשמיד ולאבד את כל היהודים, ואף בימנו ישנם אויבים רבים, שונאים גדולים, הרוצים להשמידנו. (ואף יש דעה [הרב סולוביצ'יק] שעמלק מתגלה בכל דור בשונאי ישראל הגדולים). גם בפורים מתוך הצרה התגלה ההצלה הגדולה, כך גם בדורותינו מתוך הצרות מתגלה הצלה גדולה לבנ"י (הנותרים), וכן גם נאמר 'בשביעית – מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א), משמע שבעקבות הצרות מתגלה אור הגאולה. אצל אחשוורוש נעשתה הסעודה בשל קשר לנצחון במלחמה (תרגום ראשון א,ג), אחשוורוש מלך על 127 מדינות, ששלט בפחות מדינות מקודמיו (אסת"ר א,ה. תרגום שני א,א). בכ"א יוצא שהיו אז מלחמות גדולות (בין אם ניצח ובין אם נוצח, ובין אם נאמר שמדובר בזמנים שונים במלכותו), זהו כמו בשואה שזה באה יחד עם מלחמה עולמית. השואה נתנה זרוז גדול לחזור לארץ, וגם תהליך הגאולה בו אנו חיים קשור לא"י, להגעה לארץ והפרחתה, ולהקמת שלטון יהודי בארץ. נראה שגם במגילה פורים קשור לא"י, שהוא היה זרז להשפעה אח"כ להגעה לארץ, שלכן בסוף המגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו" (אסתר י,ג). ומובא על זה בגמ': '"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו" – לרוב אחיו, ולא לכל אחיו. מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף: גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד', ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב (עזרא ב, ב) "אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן", ולבסוף כתיב (נחמיה ז, ז) "הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן"' (מגילה טז,ב). שבסוף המגילה נרמז מה שנרמז בעזרא ונחמיה בהקשר של עליה לארץ מהגלות (כמו שמופיע בפס' שם קודם), שמרדכי ירד ממעלתו בשל היותו משנה למלך ('שפירשו ממנו – לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה; מעיקרא – בימי כורש כשעלה (עם) זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו, ונמנו בספר עזרא, כ"ד שנה היה בין מנין למנין, בימי כורש לדריוש האחרון. ולפי שנעשה מרדכי שר בינתים ירד מחשיבותו אצל חכמים'. רש“י בגמ'). כך שנראה שמרמז שמעשה פורים היה זרז לעליה לארץ בימי דריוש האחרון (שהוא בן אסתר, כך שקשור במהותו למעשה פורים), שכנראה מעשה פורים זעזע את העם, ולכן בהמשך עלו לארץ. מעין הנעשה בדורנו, שבעקבות השואה הנוראה, עלו רבים לא"י בהמשך. (אמנם בפורים היה נס, ואילו בשואה לא. אולם הנקודת מוצא היא אחת, שהיה צרה גדול, רק שהמשכה שונה. ואין אנו יודעים חשבונות שמים, אולם נראה שבפורים חזרו בתשובה גדולה [אסתר ד,ג] מה שלא נעשה אצלנו). וכמו שאצל מרדכי ואסתר התחברו בנ"י חזרה לתורה (שבת פח,א), כך גם ב"ה אצלנו כל בנ"י יחזרו בתשובה (וכבר היום רואים חזרה בתשובה גדולה מאוד, ואין להשוות בין ימנו ללפני דור ובטח שלא ללפני שני דורות).