'(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). 'מודעא רבה – שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס' (רש"י). כיון שקיבלו את התורה בכפיה, לכן היה כעין גרעון בקבלת התורה. עד פורים שאז קיבלו שוב את התורה מרצון. אולם לכאורה תמוה, מה היה עד אז, מדוע קודם היה מספיק בלי קבלה ברצון, ועכשיו קרה שקיבלו מרצון? בפשטות הקבלה היתה טובה, וכל העניין של המודעא זה רק כדי לתת תשובה להורדת הדין מעליהם, במקרה של דין. עד פורים שאז זכו לנס גדול, וקיבלו מרצון, ולא שהיה דבר מיוחד אז שלכן היה צורך שיקבלו מרצון. אולם נראה שיש בזה חשיבות (שזה לא סתם כך, אלא הכל מתגלגל בעולם ע"פ רצון ה', שיש טעם בכל מה שקורה), שאצל נחמיה ביטלו את יצר הע”ז (יומא סט,ב) וזה (בערך) אותו הדור שבו היה פורים, והע"ז הוא יצר קשה מאוד (כמו שאמרו לה' אצל נחמיה [שם], וכן אמר מנשה לרב אשי [סנהדרין קב,ב]). לכן עד אותו דור היה צורך בטענה חזקה נגד מידת הדין, אבל כיון שבאותו הדור ביטלו את יצר הע"ז, אז כבר לא צריך את הטענה החזקה הגדולה הזו, ולכן ראוי שיקבלו את התורה מרצון – שכך ראוי להיות הקשר לתורה. לכן פורים היה קשור לע"ז, כמו שמובא בגמ': 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. - אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה מלבו"' (מגילה יב,א). יוצא שפורים קשור לע"ז, ולדברנו מובן שזה קשור לשורש העניין, שעכשיו צריך שיקבלו עליהם ברצון. (בנוסף בפורים מתגלה תשובה נגד מידת הדין, כמו שענה רשב"י לתלמידיו מדוע הכל נעשה בצדק, בלא משוא פנים. שזה מרמז על מה שאמרנו – שעד עכשיו היה צורך לתשובה נגד מידת הדין על ע”ז). עוד אפשר שאמנם היה פגם בכך שכפה עליהם את ההר כגיגית, שכעין קיבלו מאונס. אולם ברוב הזמן עד אז לא היתה בזה כ"ך בעיה, כיון שהאנשים מעצמם היו עושים את התורה מרצון, כיון שעד אותו זמן היתה נבואה בישראל, ולכן כל הרגש הדתי היה מחובר בצורה חזקה לה' (גם הרדיפה אחר ע"ז היה חלק מהרגש הדתי – להתחבר לכוח עליון, רק שהופנה לשלילי במקום לה'). אבל באותם הדורות הנבואה החלה להתמעט עד שהופסקה לגמרי מישראל. לכן אז כבר החיבור לתורה מרצון פחת, ולכן זה היה בעייתי מאוד. לכן בפורים קיבלו מרצון, וכך יש קשר מרצון כל הזמן, ובפרט שחוגגים את פורים כך שמתחברים לה', ולקבלה מרצון את רצון ה' (התורה). אולי זהו שפורים קשור לע"ז ולסעודת אחשוורוש (אמנם בגמ' משמע קצת שרשב"י דחה את דבריהם, אולם במדרש [אסת"ר ז,יג] וברש"י [אסתר ד,א] זה מופיע, כך שמוכח שלא דחה אותם לגמרי אלא רק הוסיף על דבריהם), שסעודת אחשוורוש היתה על שלא יגאלו (מגילה יא,ב), כך שההשתתפות בסעודה הזו זהו כהכרזה שאינם רוצים בקשר לה', אלא טוב להם בגלות – בריחוק מה' והקדושה (שא"י היא מקום השראת השכינה, ועיקר מקום התורה והמצוות. וכן שאינם רוצים במקדש שבא”י [שלכן אחשוורוש השתמש בכלי המקדש, כאמירה שלא יגאלו ולכן לא יבנו את המקדש]). וכן ע"ז זהו ריחוק מה', ולכן עכשיו במעשיהם לריחוק מה' עולה מידת הדין על ההשתחוויה לצלם נבוכדנצר שהיה הרבה שנים לפני כן, כיון שעכשיו הם מראים שרוצים בריחוק מה', ולכן זה כמוכיח שעבדו מרצון ולא רק כלפי חוץ. לכן בא עליהם דין כליה, אולם ניצלו כיון שלא באמת רצו לעבוד ע"ז, כך שעדיין רוצים קשר לה', כמו שהתגלה שקיבלו עליהם את התורה מרצון בעקבות פורים. אולי זהו מה שמובא בגמ': '"והשתיה כדת אין אונס” מאי "כדת”? א"ר חנן משום ר"מ: כדת של תורה. מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה' (מגילה יב,א). שמה זה בא לומר? אולי זה בא לרמז שהסעודה היתה כעין תחליף לתורה, שזה מה שאחשוורוש רצה לבטא בסעודתו. בכ"א לכן עכשיו שבאים לקראת ריחוק מגילוי ה' הגדול שבנבואה, אז צריך לחזק את הקשר לה' שיתחברו מרצון לתורה, ולכן היו צריכים אז לקבל עליהם מרצון. (בנוסף, המתת יצה"ר של ע"ז הוריד מהחיבור לקדושה, כמו שמובא שכשביטלו את היצר הזה יצא אריה של אש מקה"ק, שהכוונה שיצא החיבור החזק לה' שהיה מול החיבור לע"ז [זה כנגד זה]). אולי לכן מובא בחז"ל (לפי חלק מהדעות) שהמגילה נתנה מסיני (ראה באריכות ב'מועדי ישראל', פורים, למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שנראה שאין הכוונה שהמגילה הזו כמות שהיא נתנה בסיני, אלא שיש בה משהו שהוא ניתן מסיני, שנראה שזה מה שאמרנו, שזה בא להשלים את קבלת התורה מרצון. שעכשיו יש צורך בקבלה מרצון, ולכן זה בעצם ממשיך את הניתן מסיני, שעד עכשיו היה חיבור מרצון עצמי, אבל עכשיו שהולך להיות גרעון בזה, אז בא פורים ומשלים את החלק הזה שבתורה, שיהיה עומד קבוע. לכן הוא כהמשך ממתן תורה, שממשיך את הרצון, מרצון טבעי מהנבואה וכדו', שהחל בסיני, לרצון קבוע ע"י פורים. לכן הוא נחשב כמסיני, כי ממשיך את מה שהחל בסיני. המקור לכך שניתן בסיני מובא בזוהר (“כי תשא" קצא,ב): 'דהכי תנינן, דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי, כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא. ואפילו מגילת אסתר, דכתיב (אסתר ט') "וקבל היהודים” וקבלו היהודים מבעי ליה, מאי וקבל? אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי'. הפס' השלם הוא: “וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם" (אסתר ט,כג). כך שאפשר שנרמז גם בפס', שקיבלו ועשו עד היום מרצון, אבל עכשיו מתווסף לזה פורים (שכתב מרדכי לעשות את פורים), שבא לחזק את החלק הזה של עשיית התורה מרצון. לכן בעקבות פורים: '(אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמר רב יהודה: "אורה" זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור”. "שמחה" זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך"' וכו' (מגילה טז,ב). שבעקבות פורים יש חיבור לתורה, וזה נאמר סמוך ליו"ט, כרמז שיש חיבור חזק לתורה, משמחה ורצון שלם שלנו, מעין שמחת יו”ט (ששמחה מתגלה יחד עם כל רצונו של האדם [שממלאת את כולו]). אולי בפשטות י"ל שכדי לקבל את התורה צריך להיות באחדות, כמו שהיו בסיני: 'חזקיה אמר: גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו" "ויחנו": נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' (מסכת דרך ארץ זוטא. פרק השלום). לכן אולי עד פורים לא היתה אחדות גמורה בכדי שיוכלו לקבל על עצמם את התורה מרצון, לכן רק בזמן פורים שהיתה אחדות גמורה בעקבות הנס, אז זכו לקבל את התורה מרצון, כיון שרק כך ראוי ואפשר לקבל תורה.