נראה להציע את הקריאה הבאה:

אמנם אמרו חז"ל שבית שני חרב בשל שנאת חינם, אך לא פחות מכך קרה בבית ראשון. התפררות הממלכה מאימפריה אזורית עשירה בימי דוד ושלמה לשתי ממלכות דלות ומתפוררות הנשלטות ומעלות מיסים ובשלב מסויים הופכים למלכי חסות, היא כנראה בשל הפירוד בישראל. כאשר מלכויות מתעסקות בלריב זו עם זו - אין כוח וזמן לכיבושים חזקים ולשליטה במדינות אחרות.

רק בתקופה קצרה, בעיקר בימי אחאב ויהושפט, יש חיבור בין מלכות יהודה וישראל, ואף קואליציה משותפת למלחמה, ואכן בתקופה זו מתואר שפע ושליטה חזקה של מלכות ישראל.

גדליה בן אחיקם, נציג הפקידות (סבו שפן מוכר לנו כ"סופר" - דרג בכיר מאוד במינהל), מבין זאת, והאידיאולוגיה שלו היא לשמור באיחוד את שארית יהודה, בתקווה שיום אחד היא עוד תחזור להיות מלכות כימי הזוהר שלה. לכן הוא מסרב להאמין לאזהרה שמלך עמון זומם להורגו באמצעות ישמעאל, כי הוא דוגל באחדות ולא מוכן להתחיל לחשוש מתככנות פנימית.

ישמעאל לעומתו הינו מזרע המלוכה, ועומד על הפרנציפ - המלכות שייכת רק לזרע דוד. גם אם כבר אין אפשרות סבירה למלכות כזו (שהרי היה ברור שברצח גדליה לא ימונה ישמעאל. איזה כוח יש לישמעאל, אף שנתמך ע"י מלך עמון, שהוא מלך מקומי קטן, למול האימפריה הבבלית שהחריבה את מלכות יהודה כולה? ואכן אחרי הרצח ישמעאל בורח, ולא נשאר לשלוט).

לכן הוא הורג את גדליה המתיימר לעמוד בראש העם ואינו מזרע דוד.

בהמשך הוא הורג ב-80 האנשים שבאו לעלות לרגל, שמוצאם משכם ושומרון - הערים הראשיות של מלכות ישראל. הם מייצגים בעיניו את הערעור על שלטון בית דוד - לכן הוא הורג אותם (אף שלכאורה לא היוו עליו איום).

ארמז מעניין שאנו מוצאים הוא מקום קבורתם - ישמעאל מכניס את הגופות לחפיר שבנה אסא בימי מלחמתו עם בעשא מלך ישראל. זו המלחמה הראשונה בה נוצר גבול פיזי גיאוגרפי בין המלכויות. עד אז היה שסע פוליטי, ובו חלק מהשבטים הלכו אחרי ירבעם וממשיכיו וחלק נותרו נאמנים לבית דוד. אך בשלב זה כל מלכות גיבשה את הגבול שלה, ונוצרה "גדר הפרדה". זה המקום לקבורתם - כי זה הכיוון שישמעאל מייצג.

לאחר מכן ישמעאל בורח, והעם מוצאים אותו בבריכה שבגבעון. גם זה ארמז ישיר. בבריכה זו נפגשו אנשי יואב, שר צבא דוד בהיותו בחברון, ואנשי אבנר, שר צבא איש בושת מבית שאול, נלחמו ונהרגו מהם. כאן זרע הפירוד בין יהודה לישראל, כשדוד מולך בחברון, ומלכות איש בושת לנגדו - זו מלכות "טרום-ישראל". לא פלא שזה גם המקום בו עומד ישמעאל למול העם הדוגל בשיטת גדליה.

אנו רואים שהשאיפה של גדליה לאחדות נקטעה, ועל כן מתאבלים בג' תשרי. גם בבית שני עוד אין אחדות. איבדנו את עשרת השבטים, וגם מיהודה עלו רק מעטים, כשבין העולים בארץ לבין הנשארים בבבל יש איבה נסתרת (שרמוזה בהמשך בתלמוד הבבלי והירושלמי).

אנו מייחלים לבניין הבית השלישי שיבנה לאחר קיבוץ הגלויות באחדות מלאה.