'ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא: מתוך שנתנה מילה בשמינית, שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית' (מגילה יז,ב). בפשטות זה כעין סימן רעיוני, שכיון שמילה צריכה רפואה, והמילה היא ביום השמיני, לכן קבעו את הברכה לרפואה כברכה שמינית. או שכיון שצריך רפואה למילה, לכן תיקנוהו שמיני כדי שיהיה כעין ברכת רפואה לנימולים. הב"י מביא בשם השיבולי לקט מדרש: 'כתוב בשבלי הלקט: מצאתי אגדה. מאי על הסדר? זה סדר עולם. שכך מצינו י"ח ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות, זו אחר זו. כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן … כשריפא רפאל את אברהם אמרו רופא חולי' וכו' (ב"י. טור או"ח סימן קיב). לפי זה יוצא שלא רק תיקנו כרמז, אלא גם במקור – הברכה נאמרה על המילה. (לפי זה יותר מובן מה שאמרנו שאולי תיקנו כדי להשפיע רפואה לתינוקות הנימולים, שהברכה ממש קשורה למילה). אולי אפשר שבברכת רפאנו יש עניין מיוחד של רפואה ע"י דרכי ה', שלא רק מרפא חולים, אלא גם מונע מחלה. כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('צמאה נפשי' שער ה, פרק ה) שזה משתמע מתפילת הביננו שהיא תמצית התפילה, ובה נאמר בחלק של רפאנו 'ורחקנו ממכאובנו', שלא יגיע אלינו מחלה. והביא מרן הגרח"ד שליט"א את הפס': “ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות טו,כו) שנאמר "לא אשים עליך", שה' ימנע מהמחלה לבא. נראה ע"פ זה שאולי אפשר גם שתיקנו בשמינית כנגד המילה, כיון שנאמר בפס' שאם נעשה את רצונו אז לא יביא עלינו מחלה, לכן מרמזים על מצות ברית מילה, שצריכה רפואה, וזה עשיית רצון ה', שכך נקבל גם אנו את הרפואה ע"י שאנו מקושרים למצוות – עושים את רצון ה', שלכן מגיע לנו רפואה כדברי הפס'. יותר מזה נראה שבמיוחד במילה מרמזים על המגיע לנו רפואה ע"י המצוות, כיון שנאמר על מעלת המילה: 'תניא, רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב "ואתנה בריתי ביני ובינך". דבר אחר: גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר "כי על פי הדברים האלה" וגו'' (נדרים לב,א). יוצא שהמילה שקולה כנגד כל המצוות, וממילא אנו מרמזים בבקשה שה' ירפאנו ע"י קשרנו לכל המצוות (כדברי הפס' "ושמרת כל חקיו”, שע”י המילה נחשב כעין כל המצוות כולם). ולכן כמו שע"י המילה אברהם נקרא "תמים", כך גם יתגלה בנו ע"י המילה שנהיה תמימים – שלמים בבריאות. אולי אפשר לרמז ש'ברית' בגימטריה זה 612, ויחד עם מצוות המילה עצמה זהו 613 (או 'עם הכולל'), שזהו כל המצוות, שלכן ראוי שנקבל בריאות (כדברי הפס'), שבמצוות אנו משלימים את גופנו בקדושה (רמ”ח אברים ושס”ה גידים), ולכן ראויים להיות שלמים – בריאים. ו'מילה' זה כמעט אותיות השם 'אלקים', רק חסר א (1), כך שאולי רמז שמצד אחד אנו מתחברים לקדושה, ולכן בגימטריה המספר ביחד עם הכולל יוצא השם אלקים, שהוא דין, שכאן יש כאב לתינוק, כעין ממידת הדין. אבל מצד שני באותיות עצמם חסר אחד (א), כרמז שלא להגיע לעונש ממידת הדין, שכך גם אנו מבקשים ברפאנו שגם אם ח"ו יש עלינו קטרוג ממידת הדין, בכ"ז שלא ישב במידת הדין, אלא ימנע מאיתנו כל מחלה ומכאוב. עוד נראה שבברית מילה אליהו בא לברית: ' … נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: מה לך פה אליהו? - "קנא קנאתי”. אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא? קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן”, וכאן אתה מקנא? חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך' וכו' (פרקי דר“א כט). ממילא אליהו מגיע לברית כדי לתקן את קנאתו, ונראה שזה גם קשור עם העניין שאליהו נעשה לכותב זכויותנו (שאולי גם כתיקון לקנאתו נעשה גם לסנגור): 'ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו כותבה' וכו' (מדרש רבה רות ה,ו). והנה אליהו ריפא את בן האשה הצרפתית, ש"חלה" ומת (מלכים א יז). לכן נראה שכשאליהו מגיע לברית, יש בזה גם עניין של קשר לרפואה (שזהו כוח שהתגלה אצל אליהו), שכמו שהחיה את בן הצרפתית, כי סבר שמגיע לה בשל מעשיה, כך גם כיון שאליהו בתפקיד הסנגור (שכותב את המצוות של בנ"י), וזה (היותו סנגור) מתגלה גם בכך שבא לברית מילה, כדי להדגיש את ההיפך מקנאתו – קטרוגו, לכן גם בזה מגלה שמגיע רפואה לנימול (שמקיים מצוה, ולכן אולי מסנגר עליו שראוי לרפואה), ולכן אולי משפיע לו רפואה. ממילא ע"פ זה אפשר לומר שבברכת הרפואה מקשרים לברית המילה שצריכה רפואה, כדי שאליהו יסנגר גם עלינו לרפואה.