"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" [דברים,כ"ו,ט+ט"ו]

אף שסתם דבש האמור בתורה הוא דבש תמרים [רש"י], בלשון חכמים ובלשון בני אדם זהו דבש דבורים. ומבואר בברייתא: "מפני מה אמרו דבש דבורים מותר - מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן" [בכורות,ז,ב] מקורו של הדבש בצוף הפרחים. בהשפעתם של אנזימים הנמצאים בפה של הדבורה, מתרחש תהליך כימי שבו מעבדת הדבורה את הסוכרים בצוף שמצצה, והופכת אותו לדבש. לכן אין הדבש נחשב "יוצא מן הטמא" כי מקורו אינו מהדבורה האסורה באכילה.

הדבורים מפרישות חומרים נוספים שיש בהם ערכים בריאותיים, כגון מזון מלכות, דונג [השעווה שממנו עשויה "חלת הדבש"] ופרופוליס שהיא עיסה מוצקה ונחשבת לאנטיביוטיקה טבעית. תוצרים אלה שונים מהדבש, היות והם מופרשים מבלוטות בגוף הדבורה ולכאורה יש לראותם כ"יוצא מן הטמא –טמא". נושא זה נידון ע"י פוסקי זמננו. בקצרה נציין שהכיוון להתיר מתבסס על כמה ספיקות: א.גם במוצרים הנ"ל יש תערובת מיצוי חיצוני משרף עצים וכד'. אך סבר הרב אונטרמן זצ"ל שיתכן שבחומרים הללו העיקר הוא מה שהדבורה נותנת, וא"כ אין להסתמך על כך. ב.מזון המלכות הוא חומר מר שאינו ראוי לאכילה. ג. בשל טעמו המר, מערבים אותו בכמות גדולה של דבש, והיא הנותנת שהחומר הבסיסי אינו ראוי לאכילה ונחשב אולי "סרוח מעיקרו" ד.מדובר בחצי שיעור בתערובת, ולצורך רפואי.

למעשה: מזון מלכות לצורך רפואי מותר לכל הדעות אף אם אינו בקפסולה אלא מעורב בדבש[הגרשז"א,מנח"ש תנינא,ס"ד, ציצ"א,יא,נט] ויש המתירים גם לבריאים [הרב אונטרמן, שבט מיהודה, יבדלח"א הרב עובדיה והרב עמר] גם פרופוליס מקובל להתיר לרפואה וכך גם הדונג כיון שנחשב כעפר וסיד. ובכל מקרה יש לקנות מוצרים אלה עם חותמת כשרות!