"ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר,אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן,ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי,וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם" וגו'(כז,יא-יד) 'כדאיתא במסכת סוטה-ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע,הפכו לוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה... ואלו ואלו עונים אמן,חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים..'(רש"י). מזה שיש שמות מי על כל הר סימן שזה עקרוני שאחרת סתם היו אומרים שיעלו ששה לכאן וששה לכאן-ובפרט שניראה שכל דבר מסמל דברים שלכן:'כתיב (דברים כז) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם.  בקולו של רם.  מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהן.  ד"ע קול רם המעולה שבקולות.  אמר ר' יצחק לא קטון ולא גדול אלא בינוני'(יר' סוטה פרק ז' הלכה ב')שניראה שאין זה מחלוקת אלא הם צריכים להשמיע קול מעולה כדי שיחשב כמושלם-שאז ה' יצטרף אליהם להמשיך השלמות-כך שיש מיוחדות בדיוק ובסמל-ולכן גם צריכים בלשון הקודש כדי שיהיה סמל ודיוק לקודש-שזהו 'אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש'(סוטה לג,א) שגם בזה עניינו לחבר לקודש בשלמות ובדיוק ואז ה' יצטרף(כמו במתן תורה-שמשם למדים לכאן בלשוה"ק)ואם כך מדוע ששה אלו כאן וששה אלו כאן?-וניראה שהנה על הברכה והקללה ענו כולם אמן-כך שבעצם כולם שלמות אחת(וזהו "אל כל איש ישראל"-כאיש אחד)רק שיש שיותר אחראים על הקדושה ולכן מפנים פנים אליהם בברכה-ומולם עומדים אלו שדומים קצת אליהם אבל לא במעלתם ולכן הם עומדים על הקללה שאין להם שלמות הברכה ולכן כאילו מוזהרים שלא יחטאו-ולכן על הברכה יש את לוי שאחראי על המקדש(והפצת תורה)ואיתו שמעון שהוא צמוד אליו שהם מאוחדים(כפס' -"שמעון ולוי אחיםכלי חמס" וגו')ולכן גם שמעון דומה לו(ואולי אפילו קשור קצת על הכח היוצא מהמקדש-שהרי לוי הופרד ע"י יעקב משאר העם כדי שלא יהיה יחד עם שמעון כך שיכל שמעון גם להיות ככה[ועוד ששניהם נלחמו יחד כך שכעין שמעון מוציא לפועל מלוי-שלוי כעין מנותק מהשאר]) ועוד ששמעון לא התברך  ע"י משה וגם בברכת יעקב לא קיבל ברכה ממש.. ולכן ראוי לתת לו ברכה בהר גריזים(ולכן נאמר ראשון) ויהודה זה כח המלכות ויששכר היה לומד תורה כחמור גרם כך שהוא צד לימוד התורה-שזה שתי שלמויות שמשלימות זו את זו-תורה ומלכות-ויוסף ובנימין הם בניה של רחל שעשיו נופל בידם ולכן יש בהם חשיבות מיוחדת לקדושה ולכן הם על הברכה-ומהצד השני בעיבל זה שכנגדם בפחות חשיבות- מול שמעון זה ראובן שהוא הבכור (כמו ששמעון גדול מהשאר) והיה צריך להוביל ובמקום זה שמעון הוא שפעל(בשכם) ומול לוי זה גד ש"גד גדוד יגודנו" שזה עניין מחנה כמו שלוי היה מחנה לויה-ומול יהודה זה אשר "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" שהוא נותן מעדנים ליהודה המלך-ומול יששכר זה זבולון שעשה הסכם עם יששכר שהוא יפרנסו ויששכר ילמד-ומול יוסף זה דן "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" כמו יוסף שהיה שליט ודן את אחיו (במצרים)וגם יוסף מחולק לשנים(מנשה ואפרים)ולכן רמז "כאחד שבטי ישראל" שביוסף מאוחדים לשבט אחד ולכן כעין רומז עליו-ומול בנימין זה נפתלי "נפתלי אילה שלחה" ולכן מזכיר את בנימין שהיה הצעיר ביותר מבין אחיו(ולכן כמו אילה קלה)וגם נפתלי היא הבן השני של שפחת רחל כנגד בנימין שהוא הבן השני של רחל-וכן דן הוא הבן הראשון של שפחת רחל כנגד יוסף שהוא הבן הראשון של רחל-ולכן זה כעין דומים אבל פחות חשובים ולכן כלפיהם מפנים את הקללה שלא ראוי להפנות לחשובים את הקללה.