"אברהם קרא אותו יִרְאֶה, שנאמר: 'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה', שֵׁם (שֵׁם היה הבן של נוח והוא נקרא גם מלכי צדק – על פי מסכת נדרים, לב: "מלכי צדק הוא שֵׁם בן נוח") קרא אותו שָׁלֵם, שנאמר: 'וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם'. אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יִרְאֶה, כשם שקרא אותו אברהם – שֵׁם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא אותו שָׁלֵם – אברהם אדם צדיק מתרעם. אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם: 'יִרְאֶה' 'שָׁלֵם'- ירושלים"

(בראשית רבה, נו, י)

ראוי להתבונן בשמה של עיר קדשנו ולעמוד על טיבה ומהותה. חז"ל במדרש מסבירים שירושלים היא פרי של שתי שמות, שתי מהויות, שניתנו על ידי מלכי צדק ואברהם אבינו.

ראשיתה – שָׁלֵם, מיסודו של מלכיצדק (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". שאיפת ה"שלם" היא רצון ההטבה הכללי, התאגדות העמים יחד, ללא ניגודים ומלחמות. נטיית הטוב, הצדקה, השלום – התעלות מצרוּת העין האנוכית אל אהבת הברואים כולם והחפץ בטובתם.

לאחר מכן, אברהם אבינו במעמד עקידת יצחק, מחדש-מגלה מהות נוספת - יִרְאָה (בראשית כב, יד): "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה". יִרְאָה איננה נמדדת במושגי ההבנה והרגש שלנו. זו העמידה מול העליון, האלוקי, שמעל למושגי העולם, יראים מגדלותו ומכוונים את עצמנו אל מידותיו.

ורבש"ע מחבר את שתי המהויות - את היִרְאָה ואת השָׁלֵם, ומתגלה מדרגה חדשה: ירושלים - היראה והשלום, המשפט והצדקה (ישעיה א, כז): "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּיפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

שני עמודים אלה מקופלים כבר בייעוד שהציב הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית, יח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". ובכך גם צוינה מעלתו של דוד המלך ע"ה (שמואל ב', ח, טו): "וַיְהִי דָוִד עֹושֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ".

הגר"א בספרו "אבן שלמה" כתב: "הצדקה והמשפט הם דלתות התורה". הכניסה לחדרי התורה היא דרך שתי הדלתות הללו – הצדקה והמשפט.

הצדקה, שהיא כנגד שָׁלֵם - היא השאיפה להטבה, הכוללת את כל נטיות החסד והרחמים שבאדם כלפי הבריאה כולה, במצביה השונים.

המשפט, שהוא כנגד יִרְאָה - היא השאיפה להעמדת כל החיים על בסיס של אָמַת מידה אלוקית - האמת המוחלטת שהיא המדד לכל עניין ועניין.

המשפט מרים את המבט של הצדקה - מברר מהו הטוב שאליו צריך לשאוף, את מה אנו צריכים לבקש. הצדקה מעוררת את הרצון להאיר את הטוב בכל גווניו ובכל הזויות שבמציאות. בקישורם יחד מתגלה ברכת ה'.

שאיפת התפשטות הטוב בכמותו ובאיכותו מתאחדות יחד בישראל, כדברי הרב קוק זצ"ל (אורות, ק"מ): "שני דברים מאירים בישראל: המוסר הטהור בכל שאיפותיו, בכללות העולם, באדם בכל החי בכל ההוויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ה' ובכל אורותיו היוצאים ממנו".

הדרך ארוכה, והמלאכה רבה, הכוחות פורצים, החיים תוססים, ובתוכם מפעמת הבקשה לשלימות הנכספת, שהיא היא סודה של ירושלים – המחברת משפט וצדקה.

הרב עקיבא קשתיאל, מתוך האתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org