" 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם' (בראשית ב, ד) – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין הֵם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין – הֵם מַקְרִיסִים. וּמֶה עָשָׂה? עֵרֵב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמְדוּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים, בְּמִדַּת הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמֹד"

(מדרש רבה לחומש בראשית, פרשה יב, טו)

נקודת המוצא הטבועה בעומק הנפש היא הרצון להיטיב - זהו היסוד של חיי עם ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל... זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל" (הרב קוק זצ"ל, אורות, קל"ט).

מידת החסד היא מידה נפלאה. חֶבְרָה שבנויה על נתינה היא החברה המתוקנת ביותר, וכיף לחיות בה. אומנם, יסוד זה: "צריך שיהיה מעוטר בחכמה גדולה ובגבורה כבירה למען דעת איך להוציא אל הפועל בכל גווניו".

חז"ל מסבירים שהמידות כגון: 'מידת החסד', 'מידת הענווה', 'מידת הגבורה', נקראים בשם 'מידה' כי צריך להשתמש בהם במידה הנכונה. גם מידת החסד צריכה הגבלה. הנתינה היא מידה טובה כאשר היא מוגבלת עד קו מסוים. כשהקווים האלו נפרצים, הנתינה עלולה לגלוש מחסד חיובי לחסד שלילי.

אי אפשר לנטיית החסד להתגלות בעולם בצורה ישירה וחסרת מעצורים. יש טוב ויש רע. יש בעולם גורמים שאי אפשר כעת להתחבר אליהם, ישנם כוחות שאי אפשר להעלותם ולזככם לעת עתה. יש צורך בכבישה, חסימה, התגברות. הגבורה היא הצמצום, העמדת גבולות, סדרים. הטוב לא יתגלה בלעדיה. אם החסד יתפשט בלא הגבורה, עד מהרה הוא יטושטש ויאבד את מטרתו - את שייכותו למקור.

אדם שזכה להגיע למידת החסד, דומה במעשיו לאברהם אבינו - שהקו השולט והמכריע באישיותו ובפעולותיו היתה מידת החסד והאהבה. מדרשי חז"ל מספרים בהרחבה על מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו, והוא מוגדר כ"איש הטוב והחסד", שנדיבותו היתה הן בממונו, הן בגופו, והן בנשמתו.

אך יחד עם זאת ישנם מפרשים שפירושו את הניסיונות שעבר אברהם אבינו, על מנת שילמד שהאמת המוסרית תובעת שאחר מידת החסד תבוא גם מידת הדין. וניתן להביא לדוגמא את הניסיון של גירוש ישמעאל בן הגר, אשר התנהגותו לא היתה ראויה לבית אברהם, לכן היה מוכרח להיות מגורש מביתו כפי שדרשה שרה, ולאברהם אבינו – איש החסד, היה "רע הדבר בעיניו מאד" (בראשית כא, י-יב): "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ... וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ".

בכך לימד אותו הקב"ה, שאי אפשר שתהיה שלמות הופעת שם שמים בעולם ללא מידת החסד עם מידת הדין, וכפי שניסח זאת ה"שפת אמת" (לך לך תרמ"ט): "כי הנה אברהם אבינו ע"ה היה שורש החסד... כי החסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשט יותר מידי... כעניין שמצינו המרחם על האכזרים סופו להיות אכזרי".

שימת הגבולות, אמירת "לא", התנגדות או התבדלות כשהן נצרכות - אינם נובעים מאכזריות, הם באים להתחבר לחיים בצורה נכונה, לגעת בחיים בנקודות האמיתיות והטהורות שבהן. פעמים, שהרצון הטוב, הנטייה להתחבר, להתאחד, הנדיבות, גוררים את האדם למקומות שלא היה אמור להגיע אליהם. אי אפשר "לחבק" את העולם כמו שהוא. יש מלחמות, יש יצר הרע. הטוב חייב לשמור על ערכו, אחרת הוא עצמו יוליד קלקולים והשחתה נוראית.

הרב אורי שרקי - http://ravsherki.org  ,  הרב עקיבא קשתיאל, מתוך האתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org

הרב אבנר קוואס - https://www.kavas.co.il  ,  חב"ד - http://www.chabad.org.il