"אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים - אל יברא, ומהם אומרים - יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'. חסד אומר: יברא – שהוא(האדם) גומל חסדים, ואמת אומר: אל יברא - שכולו שקרים. צדק אומר: יברא - שהוא עושה צדקות, שלום אומר: אל יברא - דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה'. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים... תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ".

(בראשית רבה ח, ה)

לאחר שסיים הקב"ה את בריאת העולם וכשהכל היה מוכן, ביקש לברוא את האדם. אך דברי המדרש מתארים עיכוב אחד - מלאכי השרת מתדיינים בדבר בריאתו של האדם.

החסד והצדק - מן הצד האחד תומכים בבריאתו, והאמת והשלום - מן העבר השני מתנגדים לבריאתו.

משראה זאת הקב"ה השליך את האמת ארצה כדי שיסתמן רוב התומך בבריאה (החסד והצדק התומכים בבריאה, מול השלום בלבד שמתנגד לבריאה). בהשלכה זו, לכאורה, וויתר הקב"ה על ערך האמת, והוציאו מן העולם. עם דבר זה לא יכלו מלאכי השרת להשלים. הפשרה שהסתמנה ע"פ המדרש, היא צמיחתה של האמת מחדש מן הארץ – "תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ".

מה פשר העניין של השלכת האמת ארצה ע"י הקב"ה וצמיחתה מחדש מן הארץ. לרעיון מופשט זה יכולות להיות משמעויות שונות:

א. האמת הצומחת מן הארץ אינה האמת המוכתבת מן השמים. אמת הצומחת מן הארץ, אינה משקפת ערך טוטאלי ואובייקטיבי שאינו מושפע ואינו נבנה מן המציאות. מדובר באמת שהיא סוג של פשרה. היא צמחה מן המקום שבו החליט הקב"ה לוותר עליה לטובת בריאת האדם.

לעיתים למען הצדק - צריכים להתפשר על השלום, ולמען השלום - צריכים להתפשר על הצדק. האמת הצומחת מן הארץ היא אמת המאפשרת לכל אחת מן המידות הללו לוותר קצת כדי להגיע לפשרה עם חברותיה, ופשרה זו היא האמת האחרת הצומחת מן הארץ.

ב. האמת הולכת ונבנית במציאות. לעולם האמת אינה נמצאת כדבר ברור מאליו, והמציאות אינה 'מתיישרת' על פיה. כדי להגיע למדרגת האמת, יש לבנותה מן הארץ לאט לאט ובהדרגה.

בעומקם של דברים גילה כאן המדרש כי לא נדרשת מהאדם שלמות של אמת, האמת של היצירה האנושית היא חלקית, חסרה ופגומה, כל אדם בונה לאט לאט את האמת המועטת שלו, וזהו שאומר "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", כמו עץ שגדל וגדל ומגיע לסוף יצירתו רק לאחר זמן.

הבורא הוא השלם, ואילו היצירה האנושית פחותה ולא מושלמת, והיא נתבעת להשלים עצמה, וזה רצונו יתברך – שהאמת מארץ תצמח.

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - www.etzion.org.il

הרב יצחק רקובסקי (אביצדק), מתוך הספר: "דרכים של אש – ביאורי מדרשים"