"לא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ" [דברים,כ"ב,ט]

חומרה יתרה יש בכלאי הכרם: הם אסורים גם בהנאה כהקדש ובדומה לתערובת של בשר בחלב. גם בהקשר הרפואי דין השניים חמור ביחס לאיסורי אכילה והנאה אחרים. נפסק בשו"ע לגבי מאכלות אסורות: "שלא במקום סכנה, כדרך הנאתן אסור; שלא כדרך הנאתן, מותר, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה" [יו"ד,קנ"ה,ג] לכן, מותר יהיה לחולה שאין בו סכנה לערבב דבר מר במאכל אסור, ובתנאי א. אכן הדבר יועיל לרפואתו, על סמך ידיעה ["בדוק ומנוסה"] או שהדבר מקובל כמרפא בעולם הרפואי. ב.שאין אלטרנטיבה כשרה. בכל מקרה, בשר וחלב, כמו כלאי הכרם, אין אפשרות לצרוך גם ע"י ערבוב טעם מר.

המתנה אחרי אכילת בשרי: חולה, אף שאינו בסכנה, הצריך תזונה חלבית, כתבו הפוסקים שאינו חייב להמתין שש שעות כהרגלו, אלא יוכל להסתפק בשעה אחת ובתנאי שברך ברכה אחרונה על הארוחה הבשרית, וגם נכון שישטוף פיו ושיניו לפני כן. וכל עוד עושה זאת כאשר הוא חולה, אינו צריך התרת נדרים. אך אם רוצה לעשות כך בקביעות –צריך התרה.

בזמננו לא שכיח שמאכל בשרי או חלבי נדרשים לחולה מהצד הרפואי. אדרבה, הרפואה התזונתית שוללת חלב ומוצריו באופן כללי. אולם יתכן שחולה המאושפז בבי"ח מקבל ארוחה חלבית לאחר פחות משש שעות, ואם לא יאכל -יפסיד את הארוחה, יש להקל כנ"ל. כמו כן, יש תרופות המכילות לקטוז [סוכר החלב] או בשר/כבד [כגון בסוג של ויטמין b12] ואין כל בעיה לבלעם זה אחר זה, או בסמוך לאכילת בשר. כל שראוי להקפיד שלא לבלוע גלולה המכילה תוצר בשרי עם חלב [אג"מ,יו"ד,ב,כ"ו]וכן להפך.