לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת בשלח

יח, א: וישמע יתרו... כי הוציא ה' את ישראל ממצרים: תובנה: השמועה ששמע יתרו הופצה על ידי המצרים, וכללה רק את עובדת היציאה של עם ישראל ממצרים, ולא את הנזקים שספגו המצרים ב"עשרת המכות". לאחר שיתרו נפגש עם משה, משה מעדכן אותו: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם (פסוק ח'), ובזה יתרו שמח (פסוקים ט'-י'), כלומר יתרו לא שמע עד כה שמצרים ועמו הוכו בידי ה'. נראה שהמצרים הפיצו את השמועה ששמע יתרו - עובדת יציאת עם ישראל ממצרים, ובכך הסתירו מפני העמים מסביב את עובדת הכאתם ב"עשרת המכות".

יח, א: חותן משה: ש: מדוע התורה מציינת שוב ושוב את העובדה שיתרו הוא חותן משה (פסוקים א, ב, ה, ו, ז, ח, יב, יד, טו, ועוד)? ת: אמנם יתרו נכבד (כהן מדין) ובעל ניסיון מנהיגותי עשיר, אך הוא טפל למשה, ונזכר בזכות היותו חותנו. כאשר יתרו מכיר בגדלות ה' ("ברוך ה'... עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים"; פסוקים ט'-י') הוא נזכר בשמו בלבד, בלי התואר "חותן" ("ויחד יתרו על כל הטובה... ויאמר יתרו..."). רק כאן הוא חשוב בפני עצמו, כעבד ה'.

יח, יז: לא טוב הדבר אשר אתה עושה: ש: מדוע משה לא ראה בעצמו שמעשהו אינו טוב? ת: משה נאמן לשליחותו בתמימות ובדבקות, בלי כל סטייה ופנייה אישית. כך צוּוה מאוחר יותר לעשות (וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם; כא, א), וכך עשה. משה הבין שהוא עצמו צריך לשים המשפטים לפני העם, כלומר ליישם אותם. בא יתרו והאיר את עיניו, שמספיק שהוא יסביר את המשפטים ויפרט לכלל העם, והשופטים יהיו ממונים על היישום בפועל, "לשׂים" את המשפטים.

כ, ב: אנוכי ה' אלוהיך: ש: מדוע דווקא 'אנוכי' ולא 'אני'? ת: ה' מזהיר שלא לעבוד אף גורם אחר מלבדו, לכן אומר 'אנוכי' שפירושו 'אני ורק אני', כלומר לא אלוהים אחרים, לא פסל, לא רב וחכם, לא קוסם ולא צדיק. רק אני.

כ, ח: ששת ימים תעבוד: תובנה: יש לעבוד שישה ימים בשבוע, לא חמישה ימים ולא כל מספר ימים אחר.