דבר תורה  לאור המקדש

פרשת ויגש - פרשת המקדש

שכינה מלווה את ישראל בעת הירידה למצרים

הרב ישראל אריאל שליט"א

בפרשתנו הקב"ה מתגלה ליעקב ואומר לו: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ". הירידה והעליה צריכים הסבר, במיוחד הסיום – ויוסף ישית ידו… מה הקשר?

אמנם אבן עזרא מסביר, שהובטח ליעקב שיוסף ישים את ידו על עיניו ויעצים אותם בשעת מיתתו, והסביר את המילים 'ישית ידו' - ממש. אולם אם יעקב ירא מן מירידת ישראל למצרים מהי הנחמה בידיעה זו?

דומה, אפוא, שביטוי זה ענינו משל: יוסף יראה לך, ויצביע כביכול בידו לעיניך כהוכחה חד משמעית, שאין הירידה אסון מוחלט. ממנו תיווכח שההשגחה האלוקית מלוה את האדם לאורך הירידה והעליה גם יחד ומ'עז יצא מתוק'.

מובא בשבת: (פט עמוד ב): 'ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו'. והיה יכול לבוא למצרים כשבוי שידיו קשורות בשלשלאות. אולם הקב"ה מבטיח לו, שירד כדוגמת יוסף. אמנם יוסף ירד כשבוי, שהרי נמכר לישמעלים, אך אמרו חז"ל בראשית (לז, כה): 'וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה'. ומסביר רש"י: 'למה פרסם הכתוב את משאם? - להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע'. כלומר, גם כשנגזר על יוסף לרדת מצרימה, משמים דואגים שהירידה תהיה בחסד וברחמים. כך גם תחנתו הראשונה - בבית השר המצרי, וכך גם תחנתו השניה בבית האסורים אשר אסירי המלך אסורים שם.

יעקב ובניו יכלו להגיע למצרים ברעב בעירום ובחוסר כל, תחת זאת הגיעו עם כל רכושם בעגלות אשר שלח המלך. הם מתקבלים על ידי פרעה בדרך של כבוד  והוא אף מציע להם תפקידים.

זוהי המשמעות של 'אנוכי ארד עמך מצרימה' – כפשוטה. יתר על כן, מצינו  בדברי חז"ל שירדה שכינה עמהם. באשר לעליה, זוכה יעקב בעליתו ממצרים להלוויה ממלכתית, לאבל כבד במצרים, ולמסע גדול ונכבד עד מערת המכפלה בחברון.

גם עלייתם של ישראל  בעת יציאתם ממצרים היתה בדרך כבוד, שכן הקיפו אותם ענני כבוד עמוד אש וענן עד שעמדו רגליהם לרגלי הר סיני. נמצא, שאמנם ירדו מצרימה לתקופת שיעבוד, אך המקרה של יוסף מוכיח, שסופה של הירידה עליה רבתי.

שבת שלום