" קדושת החיים" לע"נ קורבנות השואה שמקום קבורתם לא נודע ולעשרה בטבת
ס"ד "קדושת החיים " לשבת ויגש ,ז " בטבת לע"נ קרבנות השואה שמקום קבורתם לא נודע – י בטבת ----------------------------------------------------------------------------------------------------- אנו נציין בעוד ימים מספר את צום עשרה בטבת שהוא אמנם הקצר והקל שבין הצומות ,אבל הוא נושא בחובו את הדבר החשוב לכל אחד מאיתנו , החיים עצמם , אנו קוראים בפרשה את הבשורה המשמחת שבשרו בניו של יעקב על כך שיוסף בנו האובד במשך יותר מעשרים שנה חי , יעקב אומר בשומעו את הבשורה הטובה ," רב עוד יוסף בני חי" , למילה " רב" יש שתי משמעויות , אחד היא מלשון ריב , אותו ריב עם אחיו שגרם גם אם לא בצדק ,להעלמו של יוסף ,דבר אכזרי ביותר מצד כל אדם והן מצד משפחתו , הפירוש השני הוא המילה " הרבה" , מלשון ריבוי , למה מתכוון יעקב? אולי לפירוש השלשי " רב" מלשון רבנות? . את עניין מסירות הנפש אנו רואים בעת מפגש האחים עם יוסף בעת שבינימין " לקח" את גביע פרעה , יהודה אומר ליוסף בנסיונו לשכנעו שלא יקח את בנימין לעבד את הפ"ס ," ונפשו קשורה בנפשו" , המדובר הוא בנפשו של יעקב יחד עם נפשו של בנימין , שהיה אחיו האוהב של יוסף , אחי יוסף כיפרו על הטעות שעשו עם יוסף ומסרו את נפשם על הצלת בנימין אחיהם ,הם למדו את הלקח מה שהביא בקלות את הפיוס עם יוסף שלא נטר להם טינה דבר שהוא נדיר ביותר , ונשאלת השאלה איך אפשר בכלל "לקשור" נפש אדם יחד עם נפש אדם אחר ? את מעלת קדושת החיים אנו פוגשים גם בסיפורי ניצולי השואה שמסרו נפשם למען חיי זולתם וקל וחומר למען קיום מצוות ה" יתברך ,בהם אנשים שחסכו מפת לחמם שהייתה דלה בין כה וכה ונתנו לחבריהם שמצבם היה קשה משלהם או שנסתכנו בהריגה על קיום מצות התורה , אם נעיין בפרשה נראה שיעקב ברגע שפגש את יוסף לא נפל על צוארו ולכאורה הדבר תמוה מאוד , שכן לאחר למעלה מעשרים שנה של פרידה כפויה ! היה ברור שהם יפלו איש על צוארו של רעהו .. לפי רוב הפירושים יעקב עסק באותו רגע בקריאת שמע , היא קבלת עול מלכות שמיים , עוד נחזור לסוגיא זו של קריאת שמע , אך קודם נשאל איך יעקב ידע שדברי בניו אודות מציאת יוסף בחיים דבר שהם הסתירו ממנו הוא אמת? התשובה נמצאת בפרשת שופטים בנושא של עגלה ערופה , אותו נושא שיעקב ויוסף למדו יחדיו טרם "העלמו " , והדבר מדהים ומרגש גם יחד! שכן פרשת עגלה ערופה מלמדת על אודות חלל שנמצא באדמה ולא ידוע מי הרגו , אזי כל נכבדי העם מודדים את השטח לכיוון העיר הקרובה ורוב הסיכויים שהרוצח בא משם , עגלה ערופה גם מסמלת את הפירות שאותו אדם היה יכול להביא לעולם הן פירות גשמיים והן פירות רוחניים ,ואדם כלשהו חשב והחליט שהוא במקום אלקים ולקחת את נפשו של אותו נרצח ז"ל , בדיוק כמו אחי יוסף שבתחילה התכוונו להרגו אך רק לאחר התערבות יהודה באומרו," מה בצע כי נהרגנו" הם החליטו למוכרו לישמעלים ולהרגו אולי רוחנית , אכפתיות גדולה לא הייתה שם ,עם כל הצער שזה מעשה בניו של יעקב אבינו ... אך יוסף לעומת זה אודות לקב"ה המשיך להביא את פירות התורה הטעימה תרתי משמע , עד כדי כך שפרעה ה"אוהב" הגדול של היהודים אז עסק אולי במצווה הגדולה ביותר ושידך לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און היא היא בתה של דינה , בעוד אחיו פעלו בדרך הפוכה לגמרי!באדישות גמורה ! , יוצא מכך שפרעה הציל רוחנית את יוסף ! מה שאמור להיות ההפך הגמור!שכן אילולי עזרתו של פרעה ליוסף הוא היה אולי נופל ברשתה של אשת פרעה עצמו בניסיונה לפתותו, מה שלא היה מביא להמשכיות זרעו, אלא להתבוללות גרידא , אימותינו שרה רבקה רחל ולאה והן תמר ורות [אפשר גם לכלול את מסירות הנפש הגדולה אסתר המלכה ]מסרו את נפשם על המשך קיומו של עם ישראל בכך שרצו בכל מאודם להביא לעולם זרע של קיימא בטהרה וקדושה ,כמו גם מעשה תמר עם יהודה ,גם אם אינו ראוי כמו מעשה בנות לוט שהוא לא מוסרי בעליל , מלמד על רצון האדם להמשכיות כמעט בכל מחיר מוסרי ונכון ,מה עוד שמבנות לוט יצא דוד המלך ,אם היינו מסתכלים היום על יחוסו היינו מן הסתם פוסלים אותו שכן הוא לא דגל במוסריות יתר גם אם הביא לבסוף לתוצאה טובה אך הדרך אליה היא כאימרה ," מצוה הבאה בעברה", קל וחומר שמדובר בקשר טהור ונכון עם המשכיות לעם היהודי ,מה שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו ועם כל הצער שיש מניעות כאלה ואחרות ... עלינו להתגבר על הקושי כדוגמת אימותינו היקרות ולפעול בדרך נכונה כדי להמשיך ולהנביט את פירות חיינו , מה גם שהמצווה הראשונה בתורה היא פריה ורביה מה שמקשר אותנו עם רחל אימנו שאמרה, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי " . , חנניה משאל ועזריה מסרו את נפשם על קידוש ה" בכך שסרבו לכרוע לפסלו של נבוכדנצאר והושלכו לכבשן האש ויצאו ללא פגע מאש התופת אודות להצלתו של הקב"ה[ספר דניאל] בדומה ממש לאברהם אבינו ,יום הזכרון של הנפשות היקרות שלא נודע מקום קבורתם חל בעשרה בטבת הם מסרו נפשם על קדושת ישראל וקיום המצוות אך לצערנו, הגורל לא שפר עליהם , אך הקב"ה יקום דמם בכך שהוא יכניסם תחת כנפיו לעולמים עד תחית המתים , אנו לעומת זו [שנהיה בריאים ] יכולים וחייבים לקדש שם שמים , זוכרים את הסלע שמשה היה אמור לדבר אליו אך בגלל טעות הוא הכה אותו? עלינו לא לדבר לקירות.. [למרות שלפעמים מצווה לא לומר דבר שלא נשמע..] אלא לדבר תורה ומצוות , לקדש את חיינו בתורה ובעבודה ! כך שכל רגע יהיה חלק ממצוה שאנו מקיימים, " בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך " המופיע בקריאת שמע ,אנו מצווים לשמור על קדושת החיים שלנו ושל יקירנו ולדאוג שלא ירדו לעבר פי פחת ,אלא להעלות את אור מנורת המקדש , אותה הדלקנו בתחילת החודש בחנוכה , אותו אור עדייין יכול להאיר את חודש טבת שיכול להיות מלא " טבת" [ "טובות "בכתיב מלא] אך הדבר תלוי בנו ! יעקב ויוסף לא התראו למעלה מ20 שנה!! מאידך יעקב ורחל גם סבלו סכום שנים זהה בביתו של לבן שהיה בהיפוך אותיות " נבל" , אם נסתכל על אהבתם של יעקב ורחל ,נראה שהדבר גובל ממש במסירות ונאמנות שכמעט.. לא מוכרת לנו ... מסירות של " ואהבת " את ה" אלהיך" וגם "ואהבת" להבדיל כפ"ס " הווי מכבדה יותר מגופו " ," ונפשו קשורה בנפשו" , הן יעקב ורחל והן יוסף ויעקב קידשו את חייהם בכך שהלכו בדרכה של תורה שהיא "חיינו ואורך ימנו " וכך חיברו בין כנסת ישראל ודודה מה שיצר קידוש שם שמיים עצום! כפ"ס " וארשתיך לי לעולם , וארשתיך לי בצדק ומשפט חסד ורחמים וארשתיך לי באמונה " וידעת את ה" ,אם נקדש את חיינו במצוות התורה הטובה כפ"ס " ונפשו קשורה בנפשו,קרי נפשנו תהיה קשורה עם ה" יתברך שכן " בצלם אלקים ברא את האדם " נזכה לכל הברכות הגדולות שבורכו אבותינו מה שיזרז את בניית המקדש השלישי במהרה יחד עם כל הטוב העצום שעין לא ראתה ! המאמר לע"נ קרבנות השואה שמקום קבורתם לא נודע . ז"ל ת.נ.צ ב.ה ------------------------------------------------------------------------------------ אפשר להעביר הלאה לע"נ !
