דבר תורה  לאור המקדש

פרשת מקץ - פרשת המקדש

יפה את רעייתי כתרצה

הרב ישראל אריאל שליט"א

חכמינו ז"ל התקינו לקרוא בחג החנוכה את קרבנות הנשיאים, שכן, הפתיחה של הפרשה היא חנוכת המזבח – כפי שגם עשו החשמונאים, והסיום הוא - בהעלותך את הנרות. מתברר שיש בפרשה זו כמה הלכות ורעיונות יסוד הנוגעים למקדש. הפרשה פותחת בעובדה, שהנשיאים הרימו קרבן למקדש, שש עגלות צב ושנים עשר בקר. בכך למדנו, ש'קרבן' אינו רק קרבן מכבשים ואילים, אלא קרבן כספי, גם הוא נקרא 'קרבן' (ראה רמב"ן שם).

מצינו בדברי חז"ל בשיר השירים רבה (ו, ) שירדו לעומקם של דברים, כשהרעיון מתמצה במילים: "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה", והפירוש הנלווה הוא: "כד את בעייא - לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום". היינו, כשיש לך רצון, אינך צריכה לבקש ממישהו, ללמוד ממישהו, ואת יודעת להגיע ליעד הנכסף בכוחות עצמך.

בזמננו אומרים הכל: מי שמך לבנות מקדש! מקדש יירד משמים!

לא כך היא תשובת חז"ל: "המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר?!" וכך היא המצוה, גם אם יש מי שחושב שיירד משמים, השכל האנושי אומר, שהמצוה צריכה להיעשות בידי אדם.

למרות הקושי שאנו עדים לו, להחדיר את החובה לבנות מקדש בכל יום ויום, כי יש גדולים בתורה, שאינם נותנים דעתם על כך, על זאת בדיוק מקבל האדם את שכרו, כי ידע למלא את רצון ה' יותר מאחרים הגדולים בתורה, אך אינם גדולים בתורת המעשה. ולפיכך דעתם של קטנים אלה נזכרת לדורות עולם.

וראה מה שכתב במסילת ישרים (פרק יט): "בעלי הדיעה האמתית... כל תפילתם - להגדיל כבוד השם יתברך ולעשות נחת רוח לפניו, וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו הם יותר כח להעבירם, הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם. כשר צבא הרשום בגבורה, אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה יותר להראות תוקפו בנצחונה. וכבר מורגל זה הענין בכל אוהב בשר ודם, שישמח, כי יזדמן לו מה שיוכל להראות בו אל אשר הוא אוהב עד היכן מגיע עוצם אהבתו".

זה גם תוכן הפתיחה במדרש: "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה". כשיש רצון חזק ועמוק למלא את מצות ה' - יודע האדם לכוון את דעתו לדעת המקום. וכשאין רצון חזק - חסר משהו בעבודת ה', ואז אין האדם מכוון לרצון בוראו, ולהיפך! מתוך חוסר רצון - יבוא לעצור אחרים, ולמנוע בעדם מלקיים את מצות ה'. "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה"...