'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). חנוכה נקבע על המלחמה ועל נס פך השמן, ולכן מודגש שמדובר כשהחשמונאים ניצחו את היוונים, וכן אנחנו מדגישים ב'על הניסים' בתפילה את הניצחון במלחמה, וכן מביא הרמב"ם את שני הדברים (הל' מגילה וחנוכה ג,א-ב). אולם לכאורה מה הקשר בין שני הדברים? (בפשטות כיון שהיו באותה זמן, אז קבעו על שניהם). מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מקשר בניהם ע"פ גרסת המגילת תענית שהמנורה שבה הדליקו את הנרות הייתה עשויה מהנשק של המלחמה ('מועדי ישראל', 'מנורת בית המקדש של החשמונאים'. אמנם מרן הגרש"ג זצ"ל מקשר בזה בין הדלקת הנרות למלחמה, לא לנס פך השמן). וכן מסביר (שם, 'נס פך השמן') שהנס בשמן שלא כלה מפריך את הטענה הפילוסופית היוונית בדבר מעלת האש ככח עליון השולט ביקום. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר את הקשר בניהם ע"פ המהר"ל, שנס השמן הראה שגם המלחמה היתה נס, והתגלה דווקא בשמן כי היוונים רצו לכבות אורם של ישראל ולטמאם. ומדגיש מרן הגרח"ד שליט"א שבמנורה במקדש היה חיבור של מעשה האדם ונס שהשמן דולק יותר (בנר המערבי), שזה חיבור טבעי ועל טבעי, שמראה שגם הטבעי דולק מכח ה', ולכן הנס בנרות אצל החשמונאים מרמז על המלחמה שנילחמו וה' עזרם בטבע (לזמן הזה' כסלו 'על מה נקבע חנוכה'). נראה אולי שבמנורה התבטא מעלתם של ישראל שאינם מתערבים בגוים, שהנה בהקשר לשמן למנורה נאמר במדרש: '"וְאַתָּה תְּצַוֶּה [אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר]" הדא הוא דכתיב (ירמיהו יא, טז): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל... ובא ירמיה לומר "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר"?! … דבר אחר: מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים, שנאמר (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם"' (שמו"ר לו,א). ומוסיף מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א עוד אפשות מדוע נמשלו בנ"י לזיתים, שזה משום שעץ הזית לא יכול להיות מורכב ('תורת המקרא', "תצוה"): 'רבי לוי: (תהילים קכח) "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך כשתילי זתים סביב לשולחנך”. מה זיתים אין בהן הרכבה. אף בניך לא יהא בהן פסולת' (יר' כלאים א,ז). נראה מזה שהשמן במנורה מבטא את טהרתם של ישראל לה', שמובדלים מהגוים. (ואולי לכן המנורה היא מקשה אחת, לרמז שאין בה חלקים, כמו שישראל כולם הם עם אחד לה', ולא מעורבים בהם גוים). והנה בפס' שמדבר בשבח פירות הארץ נאמר: “ארץ זית שמן" (דברים ח,ח). נראה שבא לרמז שיש חיבור בין הארץ הזית והשמן, שהזית לא מקבל הרכבה, אמנם אפשר לשים לו הרכבה, אבל היא לא תתפוס אע"פ שיהיו מחוברים, השמן לעומתו מיד צף ונבדל מנוזל אחר. נראה שבא לרמז שגם כשהגוים באים להשפיע עלינו וזה נראה כאילו מצליחים, זהו רק זמני, ועם הזמן יוכח שאינם מצליחים, כמו אותה הרכבה בעץ הזית. העץ יונק וניזון מהקרקע, כך נראה שמרמז שהארץ משפיעה על טהרתם של ישראל, ולכן זהו "ארץ זית" שיש השפעה ביניהם, וכמה שההשפעה גדולה יותר כך גם הטהרה חזקה יותר, ולכן מבטאת בגילוי חזק יותר. לכן יש "זית שמן" שיש שמתגלה לאט כמו בעץ הזית, ויש שמתגלה מהר כמו בשמן. (לכן 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' [כתובות קי,ב], שיש קשר בין הקדושה והארץ, וכן 'אוירא דארץ ישראל מחכים' [ב”ב קנח,ב] שמחברת לדעת האמת, וממילא האדם פועל בדבקות יותר לקדושה. ולכן 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל – א"י מכפרת עליו' וכו' [ספרי דברים לב,מג]). נראה שכמה שהארץ יותר קשורה אלינו, כך גם השפעתה גדולה יותר, ולכן כאשר בנ"י שולטים בארץ, גילוי השכינה והשפעתה לקדושה בעולם חזקה יותר. אולי זה מרומז בפס' בתהלים, שלאחר שהובא "בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" (תהלים קכח,ג) שזה נדרש ביר' על שבנ"י לא מתערבים באומות, נאמר "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (שם, ה-ו). שע"י הברכה מציון וטוב ירושלים – שירושלים היא עיר המלכות, שמרמזת על השלטון של בנ"י בארץ, אז "וראה בנים לבניך" אז יש התגלות אצל הבנים, שעליהם נאמר קודם "בניך כשתילי זיתים", שזה מרמז שיש השפעה של א"י על טהרתם של ישראל, וכמה שיש יותר חיבור לכוח ישראל – ע"י שלטון יהודי, יש יותר כוח לטהר את ישראל. ונראה שנרמז 'ארץ ישראל טהורה' (מקואות ח,א) שיש קשר לטהרה בא”י. שהנשמה היהודית היא תמיד טהורה, אלא שהגוף הוא חולין, ולכן יכולים להדרדר ולהימשך אחר טומאת הגוים, ולכן יש חשיבות לא"י שבה הגשמי מחובר לקודש (ומודגש במציאות של החול מקום טהור לישראלי – שזהו שהארץ היא שלנו וקדושה, שכך מנתק מהגוים וטומאתם שלא שייכים לכאן), וכך מחזק את ההתנגדות לטומאת הגוים, ומשפיע לטהרתם של ישראל בהבדלותם מהגוים. בזמן החשמונאים רבים מבנ"י הלכו והתיוונו, והיה נראה שהיוונים מצליחים להחדיר בבנ"י את טומאתם. עד שנילחמו החשמונאים וניצחו את היוונים, ואז פסקה ההתיוונות. ממילא יוצא שהיה קשר במלחמתם בין כיבוש הארץ לטהרתם של ישראל. לכן בנס פך השמן ראו רמז למעשיהם, שכיבושם את הארץ נתן כוח לטהרת ישראל. שזה קשור לכח השכינה שיש בארץ ומשפיע עלינו (וגם בחו"ל משפיע, אלא שבצורה פחות חזקה, וזהו כמו שורש עץ עקור שיוצא לכיון הקרקע כדי להיות ניזון ממנה). לכן ראו בנס שהשמן לא כלה, דימיון לנר המערבי שהוא מכוון כנגד השכינה, ומרמז על השראת השכינה בישראל (שבת כב,ב), שכך גם בזמנם הושפע שפע קדושה לטהרתם של ישראל (ולכן דלק מפך שמן טהור). ממילא לכן ראו קשר בין מלחמתם ונס פך השמן – כביטוי לחיסול ההתיוונות בישראל.